שמואל ב, פרק יא
"וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל־גַּג בֵּית־הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא־זֹאת בַּת־שֶׁבַע בַּת־אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי׃ וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל־בֵּיתָהּ וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי" שמואל ב, יא, ב
"וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל־יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה׃ וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת־אוּרִיָּה אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת" שמואל ב, יא, יד
דוד המלך רואה מארמונו אישה יפה רוחצת על גג ביתה. אישה זאת היא בת שבע. בעלה אוריה החיתי נלחם בחזית. דוד חומד אותה והיא נכנסת להיריון. אוריה מסרב לשוב בזמן מלחמה, כך שאינו יודע על דבר המעשה. דוד מצווה לשלוח אותו לחזית המסוכנת ביותר, והוא אכן נהרג.
בסיפור זה באים לידי ביטוי האופן שבו שררה משחיתה ומביאה לכדי שפל מוסרי. השררה גורמת לדוד המלך להעדיף את העיסוק בעצמו ובצרכיו על פני הצרכים הלאומיים, החברתיים והמוסריים. הבחירה בפיתוי על פני הרעיונות הנעלים היא אפשרות שעומדת תמיד בפני כל אדם.
להשתחרר מן העיסוק בעצמי
להשתחרר מהאנוכי ומהשפעות חיצוניות ולהתחבר אל מה שמחוץ לנו. להשתחרר מן העיסוק בעצמי לטובת הענווה והקבלה של חוסר השלמות שלנו.
