שמואל א, פרק יח
"וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל־שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ׃ וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" שמואל א, טז, יח, א
"וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת־הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם׃ וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי־הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר" שמואל א, יח, יא
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה־תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין־חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת־דָּוִד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים" שמואל א, יח, כט
לאחר הניצחון הגדול על גוליית, דוד זוכה לתהילה. העם מרעיף עליו בהערצה. יהונתן, בנו של שאול, אוהב את דוד, ומיכל בתו רוצה להינשא לו. שאול המלך מגיב בקנאה. הוא נכנע לצד האנוכי שבו, לרגשותיו השליליים, וחש מאוים משום שהן רוח האלוהים נטשה אותו והן אהבת העם וילדיו שלו. כוחות שליליים חיצוניים מפעילים את שאול, והוא נכנע להם.
שאול נרדף על ידי הקנאה לאחר הניצחון ההירואי על גוליית. דוד הוא הנערץ אשר רוח אלוהים איתו, ואילו שאול, המלך הכול יכול, מתגמד נוכח הצלחתו של הנער הצעיר. שאול מנסה להמית את דוד. הוא מיידה בו כידון ושולח אותו להסתכן בקרב, אך לשווא. דוד אינו מאיים על שאול, אך המחשבות מייסרות את שאול. הוא חושש מדוד, והחשכה מעבירה אותו על דעתו. במקום להעצים את עצמו באמצעות דוד, הוא רודף את דוד, ובכך מעמיק את כישלונו שלו ואת חולשתו.
לצאת מתוך עצמנו
להתעלות מעל האני האנוכי המשתוקק למפלת האחר ולצבירת עוצמה, כבוד וריגושים. להניח את האגו בצד, לאפשר לאור להיכנס פנימה.
