האדם צריך לסייע לחברו לפני הנפילה
"וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ… לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. לז אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ" (ויקרא כ"ה)
-
-
אדם צריך לסייע לחברו, לא רק כאשר הוא נופל, אלא כבר ברגע שלפני, יש לתמוך ולהחזיק בו. ראיית הנפילה היא זכות, שכן יכול היה להתגלות לאחר ואתה זכית לסייע לו. זו דרכו של אלוהים להאציל את השפע לעולם, אחד מקבל יותר והאחר פחות, מי שמקבל יותר זוכה ביכולת לתת. השפע מצוי בכל, אלא שהוא מצוי בחלקים לא שווים, עלינו לפזר אותו ולזכות בטוב, גם השפע החומרי וגם שפע החוכמה והתוכחה שביכולתנו להעניק לאחר.
-
החירות היא המסר המרכזי של הר סיני
"וְאִישׁ, כִּי-יִמְכֹּר בֵּית-מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה–וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ, עַד-תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ: יָמִים, תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ. ל וְאִם לֹא-יִגָּאֵל, עַד-מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה–וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר-בָּעִיר אֲשֶׁר-לו חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ, לְדֹרֹתָיו: לֹא יֵצֵא, בַּיֹּבֵל. לא וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם חֹמָה סָבִיב–עַל-שְׂדֵה הָאָרֶץ, יֵחָשֵׁב: גְּאֻלָּה, תִּהְיֶה-לּוֹ" (ויקרא כ"ה)
-
- אדם זוכה לגאולת ביתו כעבור שנה אם לא הצליח להשיב את חובו, משום שנקשר לבית, ואם מכר את שדהו, יכול לקבלו שוב בשנת היובל, כך מאפשרת התורה לאדם להשתקם ולהשיב את כבודו. אלו תקנות אנושיות כלפי האדם, כפי שאומר הרמב"ן: "וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך".
- החירות היא הערך החשוב ביותר. זהו גם המסר המרכזי של יציאת מצרים, חירות לא רק פיזית אלא בעיקר מחשבתית ורוחנית, אולם בכל אדם יש מידת שעבוד בחייו, ובכל חברה יש מידת אי שוויון. התורה מכירה במידות אלו ומאפשרת לכל אדם לזכות בחירותו, ולעלות בסולם הכלכלי מתוך מאמץ ובאופן מדורג, לכן חשובים כל כך דיני השמיטה. חברה או קבוצה שתהיה מבוססת על שעבוד ועל אי שוויון ללא אפשרות להיחלץ, לא תשרוד לאורך זמן.
העליה מחשכת הגוף והחומר באמצעות עבודה רוחנית
"וְאִם-לֹא יִגָּאֵל, בְּאֵלֶּה–וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ. נה כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כ"ה)
-
- גם האדמה משוחררת מעבדות בשנת היובל וגם האדם מעבדותו, כי ביסודו האדם בן חורין הוא. זהו שחרור מעבדות לחומר ולגוף אשר מחליף אותם השעבוד לרוח ולנשמה. ככל שאדם עולה מחשכת הגוף והחומר, כך הוא נעשה חופשי יותר.
- השחרור משנת היובל, מחוב בשביעית או מעבודה בשבת, כולם מובילים לאותו עקרון מוסרי נעלה – חירות האדם. האדם נולד עם מידת שעבוד, אבל עלינו לאפשר לו לזכות בחירותו באופן מדורג לאורך חייו. לכל אדם תחת השמש, אם רק יעשה את המאמץ, יש את הזכות ואת הבחירה החופשית, לשחרר אחרים ולהשתחרר בעצמו.
להשתחרר מן הציפיות המופרזות
לקוות ולהאמין באפשרי, לא להיכנע לרגשות אכזבה מציפיות לא ריאליות של האגו, להאמין בלב שלם באפשרי ולא לפחד מן התוצאה.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת בהר
-
- בעולמנו יש שני עולמות – פיזי ורוחני. אנו חייבים לכוון את עצמנו תמיד לעולם המקביל של האור, וכך אם נדרש מאיתנו לוותר על היבול של השנה השביעית, הוויתור איננו הפסד חומרי, כי אם ברכה רוחנית.
- העיקר הוא להבין מה חשוב באמת – הוודאות במציאות הבורא בעולם, רק כאשר נבין זאת נוכל להשתחרר מהשעבוד לאגו ולחומר.
- השפע מצוי בכל, אלא שהוא מצוי בחלקים לא שווים, עלינו לפזר אותו בעולם – לחלוק עם האחרים את השפע החומרי ואת השפע הרוחני.
- השדה, בדיוק כמו הנפש, זקוק להפוגה כדי לצמוח. כאשר אנו שרויים ברדיפה חומרית, איננו יכולים לצמוח, השחרור מחשכת החומר הוא השחרור מן העבדות.
- האדם צריך לחלוק את השפע עם האחר לפני שהוא נופל, עצם הסיוע לאחר ולהשיב אותו לאיזון הוא זכות. אי שוויון והשעבוד בעולם נבראו כדי שנוכל לעשות את התיקון.
- החירות היא הערך החשוב ביותר – בכל אדם יש מידת שעבוד ובכל חברה יש מידת אי שוויון. לכל אדם האפשרות לתקן זאת תוך מאמץ מדורג.
