יעקב רואה את המלאכים עולים ויורדים בסולם
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ… טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כ"ח)
-
- סולם יעקב מייצג את חיי האדם בעולם, בין עליונים לתחתונים – החיבור בין שמיים לארץ. עולמנו גשמי כמו אבני המקום שעליהן נרדם יעקב, ובסיס הסולם הניצב עליהן, אך האדם יכול תמיד לטפס ולעלות במדרגות הרוחניות ואם רק יתאמץ, כך גם יוכל לממש את שליחותו בעולם. אם לא יעשה זאת, תהיה פתוחה בפניו גם הדרך למטה.
- על פי רש"י נאבקו האבנים זו בזו: "זאת אומרת: עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת: עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת". מעמד העלייה בסולם היה כה קדוש, עד שאפילו האבנים שהיו למראשותיו של יעקב, התחרו זו בזו מי תזכה לכך, כדי שהקדושה תדבק גם בהן. המסר האלוהי הוא, כי רק כאשר תהיה אחדות בין סוגי האבנים המגוונות תוכל להיווצר השלמות בעולם.
יעקב בורח מכנען ופוגש את רחל ליד הבאר
"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי־קֶדֶם. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כט)
-
-
על פי ר' אלימלך מליז'נסק, הבאר היא התורה שממנה ישקו את העדרים: "התורה נקראת באר והפנימיות נקרא שדה שהוא חקל (שדה) תפוחים… וגללו את האבן והשקו את הצאן". המעכב היא אבן הבאר, הקליפה החיצונית אשר עליהם להזיז בטרם יתאחדו עם הניצוץ האלוהי. כך גם כל אדם, עליו להשתדל ולהתאמץ כדי להסיר את האבן החוצצת בינו לבין הבאר שממנה נובעים מי החיים.
-
יעקב מקים את בית האלהים הראשון בעת החזרה לכנען
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כ"ח)
-
-
על פי רד"ק: "יבנה שם בית ומזבח לבוא שם כל עובד אלוהים ולהתפלל… וכן היה לוי המעשר שהיה מתעסק בעבודת האל יותר משאר אחיו". יעקב נודר כי יפעל להקמת בית האלוהים, שכל אדם נדרש להקים וממנו ללמוד ולהתפעל, יש לראות את אותה אבן שהניח יעקב כבית הכנסת או בית המקדש הראשונים, מקום החכמה והסוד.
-
לתקשר עם המלאכים
להתחבר לכוחות העליונים גם בשעת דחק, הלב יאיר רק כאשר נתמזג ונשיב לנשמתנו את הניצוצות.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת ויצא
-
- יעקב נע בין השגשוג והשפע שהיו לו בבאר שבע לבין הרוע והאפלה שחווה בחרן.
- הוא מוצא את נקודת האיזון בין החיבור לניתוק רק כאשר הוא חוזר לכנען, רגע החיבור מחדש הוא רגע השיא, כפי שחווה יעקב על הסולם.
- כאשר יוצאים מתחושת חיבור לתחושת ניתוק, יש תמיד אפשרות למצוא את האור ולעלות שוב, כמו בסולם, האור הופך חזק יותר לאחר החיבור המחודש.
- יש לקבל את האפלה בהערכה ובהכרת תודה ולראות את הטוב בכל דבר כי אחרי הניתוק קיימת אפשרות לשפע בלתי נודע.
- קדושה דבקה לא רק במי שמגיע לשיא הרוחניות, אלא גם במי שקרובים אליו. המסר האלוהי הוא, כי רק כאשר תהיה אחדות בין ביטויי הבריאה המגוונים תוכל להיווצר השלמות בעולם.
- על האדם להסיר את הקליפות החיצוניות והגשמיות, שהן האבן הגוללת על הבאר וחוצצת בינו לבין האור והברכה.
- על כל אדם לפעול להקמת בית האלוהים, מקור האור הפנימי, האור המסנוור, אשר איננו פיזי, אלא זה שבלב.
