מר עוקבא עומד על רגלי אשתו בתנור

תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סז, עמוד ב.

מַר עֻקְבָּא – הָיָה עָנִי בִּשְׁכוּנָתוֹ,
וְהָיָה רָגִיל בְּכָל יוֹם לִזְרֹק לוֹ אַרְבָּעָה זוּזִים בְּצִנּוֹר הַדֶּלֶת.
פַּעַם אַחַת אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מִי עוֹשֶׂה עִמִּי טוֹבָה זוֹ.
אוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁהָה מַר עֻקְבָּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה וְהָלְכָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
כֵּיוָן שֶׁרָאָם הֶעָנִי שֶׁהִטּוּ עַצְמָם לַדֶּלֶת – יָצָא אַחֲרֵיהֶם.
בָּרְחוּ וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְתַנּוּר גָּרוּף, נִכְווּ רַגְלָיו שֶׁל מַר עֻקְבָּא.
אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: תֵּן רַגְלֶיךָ עַל רַגְלַי. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ.
אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מְצוּיָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וַהֲנָאָתִי קְרוֹבָה.
וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ: 
נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּמְסֹר עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבֵּן פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.

מר עוקבא נוהג לתת בסתר לעניים בשכונתו מידי יום מטמון של מטבעות. הוא שם בדלת ביתם. יום אחד עובר אצל עני ומטמין מטבע בדלת ביתו. העני רוצה לדעת מיהו התורם לו בסתר. הוא אורב לו. כאשר מר עוקבא מבחין בכך הוא ממהר לחלוף על פניו ולחמוק כדי לא להלבין את פניו. הוא נמלט עם אשתו לתוך חדרון ומגלה שמדובר בתנור שעדיין לוהט. רגליו מתחילות להיחרך, ואשתו מציעה לו שיעמוד על כפות רגליה כדי להינצל. בדרך נס היא לא נכווית.

בסיפור זה אנו נוכחים כי מתן צדקה הוא ערך חשוב מאוד, אך חשוב ממנה הוא מתן בסתר כדי לא להביך את המקבל ואת הנזקק. מוטב לו לאדם להיכנס לתוך כבשן לוהט ולא להביך ולהלבין את פני הנזקק, אשר גם לו יש זכויות בעולם – לכבוד ולקיום. אל לנו למנוע את האפשרות לשפר את מצבו ולעשות את הדרך למעלה. כאשר אנו פועלים כך ופותחים את ליבנו, יתחולל הנס. לכל אדם יש תמיד הפוטנציאל לתקן ולהשתפר ולטפס ולהפוך אחר, כזה שגם הוא, ביום מן הימים, יסייע לאלו שיפגוש בדרך.

לחולל‭ ‬את‭ ‬הנס
לפעול‭ ‬לשיפור‭ ‬מתמיד‭ ‬ולדחות‭ ‬פיתויים‭ ‬שליליים‭ ‬עד‭ ‬שיתחולל‭ ‬הנס‭.‬ הנס‭ ‬תלוי‭ ‬במאמץ‭ ‬האישי‭.‬