46 הֵם בָּאוּ לִירִיחוֹ. כַּאֲשֶׁר יָצָא מִירִיחוֹ הוּא וְתַלְמִידָיו וַהֲמוֹן עַם רַב, יָשַׁב עַל־יַד הַדֶּרֶךְ עִוֵּר קַבְּצָן, בַּרְטִימַי בְּנוֹ שֶׁל טִימַי. 47 שָׁמַע בַּרְטִימַי כִּי יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת הוּא וְהֵחֵל לִצְעֹק: "בֶּן־דָּוִד, יֵשׁוּעַ, רַחֵם עָלַי" 48 אָז גָּעֲרוּ בּוֹ רַבִּים לְהַשְׁתִּיקוֹ, אַךְ הוּא הִרְבָּה עוֹד יוֹתֵר לִצְעֹק: "בֶּן־דָּוִד, רַחֵם עָלַי!"
49 נֶעֱצַר יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "קִרְאוּ לוֹ" קָרְאוּ לָעִוֵּר וְאָמְרוּ לוֹ: "הִתְעוֹדֵד, קוּם. הוּא קוֹרֵא לְךָ". 50 הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֶת מְעִילוֹ, קָם מִיָּד וּבָא אֶל יֵשׁוּעַ. 51 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ?" אָמַר לוֹ הָעִוֵּר: "רַבִִּי, שֶׁאֶרְאֶה" 52 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "לֵךְ, אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה אוֹתְךָ."בּוֹ בָּרֶגַע רָאָה וְהָלַךְ אַחֲרָיו בַּדֶּרֶךְ.
בדרכם של ישוע ותלמידיו לירושלים, הם עוברים ביריחו, שם פוגש אותם איש עיוור בשם ברטימי, המתחנן לישוע שישיב לו את מאור עיניו. ישוע מורה לאיש לקום ומאור עיניו חוזר. נס זה מסמל את העובדה כי בני האדם נדרשים לעיתים לצעוד באופן עיוור אחרי אמונתם, גם כאשר אינם יודעים לאן תוביל אותם הדרך. עלינו להיות נאמנים לליבנו, גם אם הדבר אינו נראה הגיוני או כרוך באובדן ובסבל, כפי שאכן אירע לשליחים מאוחר יותר בירושלים. העיוור יודע כי ישוע הוא בן דוד גם מבלי לראות אותו, כלומר שישוע הוא המשיח. אמונתו טהורה ועיוורת. ברטימי הקבצן מסיר את גלימתו והולך אחרי ישוע, כלומר מוותר על כל רכושו החומרי כדי לזכות באוצר הרוחני. האמונה מטהרת את גופו המיוסר של העיוור.
לבער את המגיפות
לטהר את גופנו מן המחלות החשוכות אשר באות מן החוץ ומאיימות על האיזון של גופנו ולהימנע מהימצאות במקומות שם המגפות מתחוללות.
