מהם‭ ‬החומרים‭ ‬שמהם‭ ‬נבנה‭ ‬משכן‭ ‬האלוהים‭?‬

אלהים מעניק לבני ישראל את השבת

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  ב שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת" (שמות ל"ה)

• • משה מנחה את העם באופן ישיר להתקהל, כדי למסור להם את הציוויים בנושאי קדושת השבת וסיוע בבניית המשכן. יש חשיבות רבה שכולם יהיו שותפים למלאכה אשר היא ביסודה קהילתית והתנדבותית. האתגר בבניית משכן על ידי אנשים רבים ולא באמצעות צוות קטן ומקצועי, מחייב שיתוף פעולה רב ומאמץ מיוחד, שיתוף זה ילכד את העם. משה משיג בכך כמה מטרות חשובות: הוא יוצר לראשונה מן ההמון קהילה, הוא מקרב את הלבבות לשכינה, והוא גורם ליצירה משותפת וחיובית. משה מחבר את אותם אנשים באמצעות יצירה משותפת.
  • לצורך בניית המשכן נדרשת נתינה, גם תרומת החומרים וגם תרומת ההקמה, אבל תרומה צריכה להיות טהורה ולכן גם נתינה מוגזמת אינה רצויה, כל אדם כפי יכולתו וכפי הצורך, שהדבר לא ייהפך להאדרה של בודדים או קבוצה, שכן המטרה אינה עבודה למען העצמי, אלא עבודה למען הבורא והקהילה. הדבר מעיד גם על הצלחתו של משה, העם התגייס בהתלהבות לאתגר המשותף, ויצר את היצירה המופלאה – המשכן. החיבור שבין תרומה אישית, בנייה קהילתית ורעיון אלוהי יצר תכלית משותפת, יצר מן היחידים אומה.

החומרים מהם נבנים כלי המשכן

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ–כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ…. ד וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ–אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים…. ח וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, אֶת-הַמִּשְׁכָּן" (שמות ל"ו)

• • כל אדם צריך לשאוף לאותה מדרגה של חיבור ושל צורפות לשכינה, צורפות בין שמיים וארץ, כמעשה בצלאל. ישראל בנו את המשכן, משכן אשר נבנה לא בזהב ונחושת, כי אם בחוכמה, בבינה ובדעת, אשר זהו ייחודם של ישראל. לא העבודה הפיזית ולא הכלים הפיזיים של המשכן הם החשובים, הם רק צינור לעבודה רוחנית, מן התודעה לשכינה. מעשה בצלאל הוא הובלת האור בין השמיים לארץ, מכאן שמו: בצלאל (צל-אל) בן אורי (חשוף ישירות אל האור). 
  • לאחר חורבן המקדש עברה השכינה לנבוע בלבבות, לכן כל העוסק בחוכמה זאת זוכה להשראה, כפי שנאמר: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ" (מסכת ברכות נ"ה). על כל אחד לראות עצמו כבצלאל ולעסוק כל העת בדבקות בעבודה הרוחנית, בחיבור בין שמיים לארץ, כפי שנאמר במסכת אבות ו': "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, …וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר".

לגלות את האושר
למצוא את האושר האמיתי ולא זה המבוסס על הנאות אנוכיות וחולפות. להקדיש את חיינו לחיבורים, לרוחניות לנתינה ולאהבה.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת ויקהל

• • אלוהים הבטיח לאדם הבטחות גשמיות של מלכות כמו: גשם, ומזון, אבל כדי לזכות בדברים של רוח, מוטלת על האדם האחריות לקבוע זמנים, בדיוק כפי שקביעת מועד ראש החודש נקבע על ידו.
  • הדברים החיוביים אשר קשורים באחדות וברוח הם נצחיים, ולכן אינם ניתנים באופן מובטח, אלא דורשים מן האדם מאמץ מיוחד, כזאת היא עבודת המשכן, לקבוע מסע איכותי בזמן. 
  • כל אדם צריך לשאוף לאותה מדרגת של חיבור ושל צורפות לשכינה, המשכן נבנה מחוכמה. העבודה הרוחנית היא הצינור האמיתי כדי להתחבר לשכינה, הכלים הפיזיים הם רק אמצעי.
  • עבודה משותפת מייצרת קהילה, מלכדת ומקרבת את הלבבות לשכינה, החיבור בין האנשים יוצר ומכפיל את הטוב המשותף.
  • תרומה צריכה להיות טהורה, במידה, ללא הגזמה ושלא כדי ליצור האדרה אישית. נתינה נכונה מייצרת תכלית משותפת.
  • השכינה נמצאת בעולם כל עוד אוהל מועד ובית המקדש מתקיימים, ובימינו השכינה מתקיימת בבתי הכנסת ובליבם של ישראל.