36 אַחֲרֵי כֵן בָּא אִתָּם יֵשׁוּעַ אֶל מָקוֹם הַנִּקְרָא גַּת שְׁמָנִים וְאָמַר אֶל הַתַּלְמִידִים: "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עַד שֶׁאֵלֵךְ לְשָׁם וְאֶתְפַּלֵּל" 37 הוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת כֵּיפָא וְאֶת שְׁנֵי בְּנֵי זַבְדַּי וְהֵחֵל מִתְמַלֵּא עֶצֶב וּמוּעָקָה. 38 אָמַר לָהֶם: "נַפְשִׁי מָרָה עָלַי עַד מָוֶת, הִשָּׁאֲרוּ פֹּה וֶהֱיוּ עֵרִים אִתִּי" 39 אָז הָלַךְ מְעַט הָלְאָה, נָפַל עַל פָּנָיו וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ: "אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה."
40 לְאַחַר מִכֵּן בָּא אֶל הַתַּלְמִידִים וּמְצָאָם יְשֵׁנִים. אָמַר אֶל כֵּיפָא: "וּבְכֵן לֹא יְכָלְתֶּם לְהִשָּׁאֵר עֵרִים אִתִּי שָׁעָה אַחַת 41 הֱיוּ עֵרִים וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן. אָמְנָם הָרוּחַ חֲפֵצָה, אֲבָל הַבָּשָׂר חָלָשׁ" 42 הָלַךְ שֵׁנִית וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ: "אָבִי, אִם אִי אֶפְשָׁר שֶׁהַכּוֹס תַּעֲבֹר מִבְּלִי שֶׁאֶשְׁתֶּה אוֹתָהּ, יְהִי נָא כִּרְצוֹנְךָ" 43 הוּא חָזַר וְשׁוּב מָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים, כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ כְּבֵדוֹת. 44 עוֹד פַּעַם עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּשְּׁלִישִׁית בְּאָמְרוֹ שׁוּב אֶת אוֹתָן הַמִּלִּים. 45 אַחֲרֵי כֵן בָּא אֶל הַתַּלְמִידִים וְאָמַר לָהֶם: "עוֹדְכֶם יְשֵׁנִים וְנָחִים? הִנֵּה בָּאָה הַשָּׁעָה וּבֶן־הָאָדָם יִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים. 46 קוּמוּ וְנֵלֵךְ. הִנֵּה מִתְקָרֵב הַמַּסְגִּיר אוֹתִי!"
ישוע והתלמידים מגיעים לגן הנמצא בגת שמנים. ישוע פונה להתפלל ומבקש מהתלמידים להישאר ערים, אך חולשתם האנושית גורמת להם להירדם שוב ושוב, אף שהם יודעים כמה גורלי הלילה. ישוע כבר יודע כי גורלו נחתם והוא מתייסר ובודד מאוד. הוא מבקש מהאל לשקול שוב את גורלו. העם לא קיבל את הבשורה שלו, התלמידים השאירו אותו לבד ועתידים להתכחש לו, ותלמידו יהודה עתיד לבגוד ולמסור אותו. ישוע מתייסר בשעותיו האחרונות עד שהוא משלים עם גורלו. ישוע קם מן השפל וחווה התגלות. המשבר מחזק אותו, והוא ממשיך בשליחות תוך כדי התעוררות רוחנית. בייסורים טמון גרעין של התגלות.
לקום מן השפל
הדיכאון הוא מתת שמיים, הוא גורם התגלותי, הזדמנות להתעוררות רוחנית במסגרת המאבק בין כוחות ההרס והיצירה.
