שנת 162 לפנה״ס
"ויהי מספר צבאותיו מאת אלף רגלי ועשרים אלף פרשים ופילים שלושים ושנים יודעי מלחמה: וילכו דרך אדום ויחנו על בית צור וילחמו ימים רבים ויעשו מכונות ויצאו וישרפון באש וילחמו בגבורה: וייסע יהודה מן המצודה ויחן אל בית זכריה מול מחנה המלך: וישכם המלך בבוקר ויַסַע את המחנה בעברתו בדרך בית זכריה ויערכו הצבאות למלחמה ויתקעו בחצוצרות: ואת הפילים הראו דם ענב ותות להעמיד אותם למלחמה…יקרב יהודה ומחנהו למלחמה ויפלו ממחנה המלך שש מאות איש: וירא אלעזר חורן אחת החיות משוריינת בשריונות המלך והיא הייתה גבוהה מכל החיות ונראה כי עליה המלך: ויתן את נפשו להושיע את עמו ולעשות לו שם עולם"
ספר מקבים א, ו, ל
בעקבות ניצחונות יהודה, נשלח מצביא סלווקי נוסף – ליסיאס. בקרב בית צור לא הושגה הכרעה ברורה בין הכוחות (שנת 164 לפנה"ס) ועצמאות היהודים נותרה בעינה. לאחר מכן הסלווקים הגיעו עם צבא לוחמים ענק, פרשים ופילים. הקרב התרחש בבית זכריה (שנת 162 לפנה"ס). בקרב זה מת אלעזר, אחד מאחיו של יהודה, כאשר חיסל פיל אשר היה סבור שליסיאס נמצא עליו. הפיל קרס עליו והרגו. צבאו של יהודה ניגף, אך הסלווקים לא השכילו למנף את ניצחונם. כאשר הגיעו להטיל מצור על ירושלים, נקראו חזרה צפונה בעקבות הפיכה צבאית שגרמה להדחת אנטיוכוס החמישי בידי פיליפוס. ליסיאס הגיע להסכמה עם יהודה כי ירושלים תישאר בידי היהודים, וכי החופש הדתי יישמר.
צבא יהודה נאבק מול אויב עצום בבית זכריה, ניגף ונסוג לירושלים, אך רוחו אינה נופלת, יהודה וחייליו אינם מוותרים. כאשר האויב מתחיל במצור על העיר מתרחש נס והוא נאלץ לנטוש ללא הכרעה. הכח לחולל את הנס מצוי בידי האדם עצמו, השתדלות אישית והקרבה מניעים את גלגלי הנסים בעולם.
לחולל נסים ונפלאות
לשנות את המציאות, לפעול לשיפור, להתאמץ ולעבוד קשה עד שיתחולל הנס.
