שמואל א, פרק ב
"כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת" שמואל א, ב, ג
"וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה' כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה' " שמואל א, ב, יז
"וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא… וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹ לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם" שמואל א, ב, לו
חנה מתפללת ומביעה שמחה גדולה ואמונה חזקה לאחר לידת בנה. אלוהים הוא יודע כול ויכול לכוון ולהפוך את המציאות. שמואל מתחיל לעבוד במשכן. שני בניו של עלי לוקחים מן הקורבנות לעצמם וגם פוגעים בבאים למשכן. עלי שומע על חטאי בניו ומנסה לשכנע אותם לחדול מכך. שמואל הולך וגדל בעבודתו ומוערך מאוד על ידי עלי ועל ידי הבאים למשכן. הוא מצטיין גם ביחסו לאנשים וגם בעבודת אלוהים. לאור החטאים המתמשכים, איש אלוהים מגיע ומפטר את עלי ואת משפחתו מעבודת האלוהים במשכן. הוא מוכיח את עלי ומוסר לו שמשפחתו תסבול ממוות ומרעב. בתוך המשכן פועלים כוחות שליליים. משימתו של שמואל היא לגאול ולרפא את העבודה במשכן ולחלץ את הניצוצות האבודים מן המציאות האפלה. רק כאשר יפעל ויעשה זאת, האור יוכל לשוב למשכן ויספק שוב משמעות פנימית אמיתית לחיי העם.
להשיב את הניצוצות האבודים
להימנע מהשליליות ומהשיפוטיות, מה שיאפשר לניצוצות האבודים למלא שוב את נשמתנו ,ולטעון מחדש את המשמעות של חיינו.
