ממלכת הורדוס

שנים 37 עד 4 לפנה"ס

"כששמע (הקיסר אוגוסטוס) כי בין הבנים מתחת לגיל שנתיים שהורדוס מלך היהודים ציווה בסוריה להמית היה גם בנו של המלך עצמו, אמר עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו"
מקרוביוס, סטורנלי, ספר ב, פרק 4, סעיף 11

הורדוס, אשר היה ממוצא אדומי, זכה בשלטון ביהודה עקב תבונה פוליטית ביחסיו עם הרומאים וביחסי הפנים עם הקבוצות היהודיות (בעיקר לאחר נישואיו למרים החשמונאית). משנת 37 ועד שנת 4 לפנה"ס שלט הורדוס ללא מיצרים ביהודה ובאזורים הסמוכים. הוא נודע בשלטונו הנוקשה והאכזרי. הוא נהנה משלטון פנים עצמאי, אך ביחסי חוץ וביטחון היה כפוף לרומאים. מבחינה זאת ממלכתו הייתה תקופת מעבר בין הממלכה החשמונאית העצמאית לבין תקופת הנציבים הרומאים אשר שלטו ביהודה באופן ישיר. צאצאיו לא השכילו לשמור על יציבות השלטון, ולאחר המעבר לשלטון רומאי ישיר התרחש המרד הגדול וחרב הבית השני. הורדוס נודע במפעלי הבנייה הכבירים שלו: בניית בית במקדש, שומרון (סבסטי), קיסריה, מצדה, הרודיון, מערת המכפלה, יריחו (ארמון החורף) ועוד.

כאשר אין מגבילים את כוחות האגו, הדבר מוביל לפילוג קטלני ותככים בלתי נגמרים. ממלכת הורדוס התאפיינה ברדיפת כח ותאוות בצע חומרית, דברים אלו גרמו לשקיעה רוחנית אשר גרמו בסופו של דבר להתמוטטות וחורבן. 

הכח לשנות הרגלים שליליים והתמכרויות
לקבל את חוסר השלמות של חיינו, להגמל מהתמכרויות, ריגושים ורדיפה אחרי דימויים, לחזור לשלוט בגופנו באמצעות ויתור על הצרכים האנוכיים.