שמואל ב, פרק כד
"וַיַּךְ לֵב־דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי־כֵן סָפַר אֶת־הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־יְהוָה חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה יְהוָה הַעֲבֶר־נָא אֶת־עֲוֺן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד, וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר וּדְבַר־יְהוָה הָיָה אֶל־גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר, הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל־דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ בְּחַר־לְךָ אַחַת־מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה־לָּךְ" שמואל ב, כד, י
לקראת מותו של דוד המלך, הוא עורך מפקד גדול בכל הממלכה. דוד מקבל בהכנעה את המסר האלוהי כי חטא וכי עליו לכפר על החטא כדי לרפא ולתקן את המצב הקשה בארץ. הנביא מציע לו כמה עונשים. דוד מוחה על כך שהעם ייענש גם כן על אף שזהו חטאו. הנביא מוסר לו כי גם העם חטא, ולכן העונש בלתי־נמנע. דוד מקבל זאת ובוחר מגפת דבר אשר מכה בממלכתו. המגפה מכה בעם עד שהיא מגיעה להר המוריה, מיקומו של בית המקדש העתידי, שם בולם אותו מלאך האלוהים, עדות לכך שהכול מכוון על ידי השכינה.
לרפא
לפתוח את ליבנו ולחלוק את כוח הריפוי עם האחרים, לרפא את הנפש והגוף על ידי צמצום עצמנו ושיתוף האור.
