שנת 70 לספירה
"בחמש שעות ביום נלחצו היהודים אל חצר בית-ה' הפנימית ונסגרו שם…והחליט להסתער ממחרת היום כעלות השחר, וטיטוס שב ההיכל בראש כל חילו ולכבשו. אולם האלוהים כבר גזר מימים ראשונים לתת את היכלו למאכלת-אש והנה בא יום-הדין לקץ העתים, ט באב, אשר בו נשרף גם בית-המקדש הראשון בידי מלך בבל. ומידי היהודים יצאה האש לראשונה ומעמם הייתה הסיבה. כי אחרי שוב טיטוס ממקום המלחמה, שאפו המורדים רוח מעט ויצאו עוד הפעם לסבות ברומאים. שומרי ההיכל התנגחו עם השונאים המכבים את הבערה בחצרות הפנימיות ואלה הניסו את היהודים ורדפו אחריהם עד ההיכל. ואחד אנשי-הצבא לא חכה לפוקדת המצביא ולא נבהל מהמעשה הנורא אשר אמר לעשות, אלא ציווה למלא את הדבר מפי הגבורה, ותפש בידו לפיד בוער מתוך האש, ואחד מחברי האיש הרים אותו למעלה, והוא שלח את חלון-הזהב, אשר בקרבתו היה המבוא מצד צפון אל הלשכות הסובבות את ההיכל"
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ו, פרק ד, פסקה ד
טיטוס הקים סוללת עפר למצודת האנטוניה החולשת על הר הבית, אך המורדים מוטטו את הסוללה על ידי מנהרה שחפרו מתחתיה. בשלב זה העיר הייתה מוקפת כולה בחומת מצור רומאית, וכל מאמצי הרומאים התרכזו בפריצה לעיר. הרעב והצמא בעיר היו כבדים. לבסוף הצליח טיטוס להקים מחדש את הסוללה ולכבוש את מצודת האנטוניה. במשך שישה ימים הרס טיטוס את החומה המפרידה בין האנטוניה להר הבית, ולאחר מכן חדרו הלוחמים שלו לבית המקדש. ביום ט' באב שנת 70 לספירה פרצו החיילים הרומאים למקדש והציתו אותו. הקנאים המשיכו להילחם ברחבת הר הבית עד שנהרגו. מקצתם הצליח לברוח לעיר העליונה.
ירושלים הולכת ונחרבת, מתדרדרת לשפל. מן החורבן הפיזי תצמח היהדות החדשה, רוחנית ופנימית יותר.
לקום מן השפל
הדיכאון הוא מתת שמיים, הזדמנות להתעוררות רוחנית במסגרת המאבק בין כוחות ההרס והיצירה. הדיכאון הוא גורם התגלותי, רק באמצעות ההתוודעות ניתן לקום מן השפל ולהשיב את השליטה לחייך.
