מלכים א, פרק ב
"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי־דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת־שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר, אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל־הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ, וְשָׁמַרְתָּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל־אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם, לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת־דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל־לְבָבָם וּבְכָל־נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא־יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל" מלכים א, ב, א
"וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא־תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל" מלכים א, ב, ו
"וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד" מלכים א, ב, י
צוואת דוד המלך לשלמה היא הנחיה להמשיך להשפיע על העם ועל העולם, להמשיך לחלוק את הידע ואת החוכמה, לשמור על האמונה ועל יראת אלוהים, לשמור על תורת משה, כי אם יעשה זאת, ישכיל ואז יאריך ימים הוא וביתו – בית דוד. דוד מדגיש בפני שלמה את החוכמה כמרכיב מרכזי בחיי המלכות: כאשר ירבה חוכמה, כך ממלכתו וביתו יאריכו ימים. דוד פוקד על שלמה להרוג את כל חורשי הרעה סביבו – יואב ושמעי בן גרא. זמן לא רב לאחר מכן הוא הורג גם את אדוניה ומסלק את אביתר. דוד המלך מת ונקבר בעירו. שלמה יכול לפתוח דף חדש ולחולל צמיחה ושגשוג.
לחלוק את הידע
להיות מורה, לחלוק את החכמה והנסיון, להנחיל ידע בכבוד וענווה, גם מול התנגדות. עלינו להניע את תהליך התיקון בכל מי שמסביב.
