שמות // פרשת פקודי

היכן‭ ‬נפגשים‭ ‬האנושי‭ ‬עם‭ ‬האלוהי‭?‬

הערכים החשובים ביותר בבניית המשכן

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  כב וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.  כג וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן–חָרָשׁ וְחֹשֵׁב " (שמות ל"ח)

    • כאשר מסתיים איסוף החפצים והכספים למשכן, מונים אותם ואת תורמיהם. משה איננו סופר, אלא פוקד, שכן מדובר במלאכה למען הכלל. משה מחבר גם את הפרטים לקבוצה, ופוקד את פרטי התרומות. מהות ההתפקדות היא רוחנית, העם מתלכד בינו לבין עצמו ובין השכינה.
    • הערכים החשובים בבניין המשכן הם התרומה והנתינה. זהו הבסיס והתנאי, בלעדיהן לא יכולה להתגלות קדושה והארה. המשכן נעשה על ידי בני אדם ולא על ידי האלוהים.

הענן מכסה את המשכן בכל מסעות בני ישראל במדבר

"וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת-הַמְּלָאכָה לד וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  לה וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד–כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  לו וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם.  לז וְאִם-לֹא יֵעָלֶה, הֶעָנָן–וְלֹא יִסְעו.  לח כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ–לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם" (שמות מ')

    • הרמב"ן בהקדמה לספר שמות מתאר את מעמד השלמת המשכן כסוף גלות מצרים ותחילת הגאולה: " וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן, ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם… ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד אלוהים מלא אותו תמיד".

האלוהי והאנושי נפגשים בעבודה הרוחנית במשכן

"וַיָּבִ֤יאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָאֹ֖הֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו… לו אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ אֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃ לז אֶת־הַמְּנֹרָ֨ה הַטְּהֹרָ֜ה אֶת־נֵֽרֹתֶ֗יהָ נֵרֹ֛ת הַמַּֽעֲרָכָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃ לח וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה….מג וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה" (שמות ל"ט)

    • סיום עבודות המשכן מתחיל פרק חדש בחיי עם ישראל – אלוהים שוכן בתוכו, זהו שילוב שבין היצירה האלוהית לבין המלאכה שאותה עושים בני ישראל, האלוהי נפגש עם האנושי בבניית המשכן.
    • משה מברך את עם ישראל בתום הבנייה ובכך יש מסר חשוב של הערכה, בפרט לאחר חטא העגל, כאשר האדם עושה דבר טוב, יש לחגוג, לשבח ולהעריך את זה. לאחר הקלקול בא תיקון. משה מעורר בעם את היסוד הטוב שבו, זאת גדולתו של מנהיג. משה מדרבן אותם, מניע אותם, גורם להם לעבוד במשותף ולסיים בהצלחה את היצירה. לבסוף הוא משכיל לחגוג את ההישג ולשבח אותם. 

להשתחרר מאזיקי האנוכי
אנחנו חופשיים לבחור את הדרך, גם אם היא מורכבת, המשבר והכישלון הם התגלות והזדמנות לריפוי ולגאולה. 

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת פקודי

    • חנוכת המשכן היא תחילת הגאולה, זה הצעד הראשון בדרך. אנו חייבים להמשיך לצעוד כל הזמן, גם אם מתרחשות פורענויות, לעולם לא להפסיק במסע חיינו.
    • עבודת המשכן ובנייתו נעשות על פי רצונו החופשי של האדם, בכל בוקר האדם קם חופשי לבחור את דרכו הרוחנית ובמה הוא רוצה להתמקד, האדם הוא בן חורין.
    • קיים קשר ישיר בין הבריאה לבין חנוכת מקום משכנו של האלוהים בעולם, המשכן הוא המשך ישיר לבריאת העולם. 
    • לאחר הקלקול בא תיקון, האפשרות לתיקון קיימת תמיד. משה מעורר בעם את היסוד הטוב שבו. משה חוגג ומעריך, זאת גדולתו של מנהיג היודע להניע את אנשיו וזאת עוצמתו של השבח, להוציא את המיטב.
    • הערכים המרכזיים הבאים לידי ביטוי בחנוכת המשכן הם הנתינה והצדקה, הן הבסיס, בלעדיהן לא יכולים להתגלות קדושה והארה.