שנת 67 לספירה
"וכאשר הגיע השמועה עלהמפלות בארץ יהודה לאזני נירון, נפלה עליו חרדה…הוא התבונן בדבר, מי האיש אשר יפקיד את ארצות-המזרח הסוערות, למען נקם ביהודים על מרדם והוא לבדו יוכל לקבל עליו את עול המלחמה הגדולה הזאת, אשר גם בהם פשה הנגע הזה ומצא כי רק אספסינוס הוא האיש הדרוש, הוא איש-מלחמות מנעוריו, ושיבה זרקה בו על שדה-הקרב"
יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ג, פרק א, פסקה ב
הקיסר הרומאי נירון, אשר שמע על המפלה ביהודה וחשש מתקדים לפרובינקיות אחרות, בחר במצביא מוכשר בשם אספסיאנוס כדי לדכא את המרד. אספסיאנוס הגיע לסוריה וארגן לגיונות רומאיים עם חילות עזר, דוגמת צבאו של המלך אגריפס השני. את בנו טיטוס הוא שלח לאלכסנדריה כדי להביא לגיון נוסף, ויחד עימו מנו כוחותיו כ־60,000 לוחמים מקצועיים. האסטרטגיה שלו הייתה השתלטות מדורגת על אזורי המרד, כיבוש צירי התנועה ובידוד ירושלים. תחילה הוא ריכז את הכוחות בעכו, בקיסריה ובבית שאן.
אספסיאנוס הגיע מהצפון לעכו, שם פגש בבנו טיטוס אשר הגיע דרך הים מאלכסנדריה. המלך אגריפס השני, אחותו ברניקי ואנשי ציפורי הגיעו אף הם כדי לקבל את פניהם של אספסיאנוס וטיטוס ולהישבע להם אמונים. אספסיאנוס בחר, בניגוד לגאלוס, להיערך לפני תחילת המתקפה. הוא ארגן ואימן את צבאו בעכו, ושלח קורבן לאיש קדוש בסטלה מאריס על הכרמל. האיש הבטיח לו ניצחון.
אספסיאנוס, בניגוד לקודמיו שכשלו ביהודה, נוקט באסטרטגיה כוללנית, אשר מאפשרת לו לשחוק את המורדים בהדרגה, עד שיכתר ויכריע אותם.
לראות את התמונה הגדולה
להביט בתמונה הגדולה, בתכנית האלוהית. לחתור קדימה אל ייעודנו, ולהתעלות מעל המשברים מתוך אסירות תודה.
