שנת 166 לפנה"ס
"וישמע סירון שר צבא ארם כי אסף יהודה אספה וקהל נאמנים אתו יוצאים למלחמה: ויאמר אעשה לי שם ונכבדתי במלכות ונלחמתי את יהודה ואת אשר עמו ועם הבוזים את דבר המלך: ויוסף לעלות ויעל אתו מחנה חטאים כבד לעזור לו לעשות נקמה בישראל:ו יגיע עד מעלה בית חורון ויצא יהודה לקראתו במתי מעט: וכראותם את המחנה הבא לקראתם אמרו ליהודה איך נוכל אנחנו המעטים להלחם עם ההמון החזק הזה ואנחנו עייפנו לא אכלנו היום:ויאמר יהודה נקל כי יסגרו רבים בידי מעטים ואין מעצור לפני שמים להושיע ברבים או במעטים: כי לא ברוב חיל נצחון המלחמה ומן השמים הגבורה: הם באים אלינו ברוב גאווה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו…וכאשר כילה לדבר נפל עליהם פתאום וינגף סירון ומחנהו לפניו :וירדפום במורד בית חורון עד הבקעה ויפלו מהם כשמונה מאות איש והנשארים ברחו לארץ פלישתים: ויחל פחד יהודה ואחיו והאימה נפלה על הגויים אשר מסביבותיהם"
ספר מקבים א, ג, י
בשנת 166 לפנה"ס מונה יהודה המכבי בידי מתתיהו למנהיג המרד. אף שהיה הבן השלישי, ניחן מילדות בתכונות של אומץ ומנהיגות. הוא החל לפתח שיטות לוחמת גרילה באזורים מורכבים לתנועה כדי להכות בצבא הסלווקי החזק. שיטותיו היו מארבי פתע, קרבות לילה ופשיטות באמצעות צבא קטן אך מלוכד וקטלני.
הקרב הראשון התנהל באזור השומרון. אפולוניוס מושל שומרון עשה את דרכו לירושלים. בציר המוביל משכם לירושלים באזור מעלה לבונה הוא הותקף ממארב. אפולוניוס עצמו נהרג בקרב ויהודה לקח את חרבו. לאחר מפלת אפולניוס, שלח אנטיוכוס את סירון עם צבא כפול בגודלו, אשר נע לעבר ירושלים דרך השפלה. יהודה עודד את לוחמיו כי כוח אמונתם ודבקותם הם בעלי ערך העולה על עוצמתם הצבאית של הסלווקים. כאשר עלה הכוח של סירון במעלה בית חורון, הפתיע אותו יהודה, מוטט את צבאו והניס אותו.
יהודה המכבי אינו נרתע מכוחות היוונים אשר נהנו מהילה של עוצמה גדולה, בכל מקום ופינה הוא ראה הזדמנות לפרוץ ולזרוח. המצוקה של היהודים הפכה להזדמנות חיובית וברכה.
היהלום הגולמי
להיות שמחים בחלקנו, לגלות ציפיות ריאליות ולא לחמוד את שאינו שלנו, להתמסר לעשיית מעשים טובים שלא על מנת לקבל תמורה.
