בראשית // פרשת ויגש

מדוע אדם המחיה אחרים זוכה בחסד האל?

יוסף בוכה ומבקש מן האחים להביא את אביו למצרים

"וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת־כָּל־כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִֽהַרְתֶּם וְהֽוֹרַדְתֶּם אֶת־אָבִי הֵֽנָּה׃ יד וַיִּפֹּל עַל־צַוְּארֵי בִנְיָֽמִן־אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל־צַוָּארָֽיו׃ טו וַיְנַשֵּׁק לְכָל־אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּֽוֹ" (בראשית מ"ה)

    • יוסף מפגין רגש עז כלפי אחיו. משמעות ההתפרצות הרגשית היא כפולה: הן להדגשת חשיבותה הנפשית של המשפחה הגרעינית, והן להדגשת העובדה שיוסף אינו נוטר ונוקם. הוא מצייד אותם בהספקה ובתשורות, הוא מלמד אותנו כי מהות הקיום היא קשר אנושי, משפחתי, אהבה, סליחה ונתינה. 

הילד היתום והדחוי הופך לשליח האל

"וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם… וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים" (בראשית מ"ה)

    • עלייתו לגדולה של יוסף מוכיחה לנו כי גם הילד היתום, הבודד והדחוי, יכול להיות שליח אשר יחיה אחרים, ובכך יזכה בחסד האל. יוסף עושה את הכיוון ההפוך – מלמטה למעלה. כל אדם צריך לדעת שהגדולה היא בהישג יד. 
    • החייאת האחר היא שליחות, שליחות שיש בה חסד אלוהי. יוסף מנחם את אחיו כי כל מה שהתחולל היה כדי שיחיה אותם. לכן גם אם בזמן אמת איננו מבינים פורענות, הזמן יוכל להבהיר לנו את סיבתה. יוסף סולח לאחיו רק לאחר שהכירו בחטא וכיפרו עליו. כאשר יוסף בטוח שעברו את השינוי, הוא סולח להם ומשחרר אותם מעול התנהגותם, מה שמאפשר להם עתיד משותף של אחדות משפחתית ומשחרר אותם מכבלי העבר. לסליחה יש כוח משחרר והיא פותחת בפניהם את העתיד המשותף.  
    • יוסף אשר נדמה בתחילת הפרשה כי הוא עתיד להיות מנהיג העם, הוא זה אשר עתיד למות ראשון מבין האחים. דווקא יהודה אשר נגוע בחטא החמור של מכירתו, הוא זה אשר יוביל, הוא זה המשכנע את אביו לאפשר לבנימין לרדת למצרים, והוא זה המשכנע את יוסף למחול להם ומציע את עצמו כעבד במקום בנימין, מצאצאי יהודה ייוולד דוד ומשבטו יתגבש העם היהודי. הדבר בא לומר כי אדם יכול להיכשל בחטא, לא זה הדבר אשר יגזור את דינו, עשיית התיקון היא החשובה, האופן שבו יכה על החטא ויתקן את דרכיו. 

רעב גדול במצרים ויוסף משעבד את המצרים

"לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה-אֹתָנוּ וְאֶת-אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְנִחְיֶה… כ וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה " (בראשית מ"ז)

    • יוסף היה במקום הנמוך ביותר ונעשה שליט הארץ, מרגע שמתחיל הרעב העם נותן לו את אדמתו תמורת המזון. יוסף משתמש במזון כדי לשעבד וכך נוצרת העבדות. הוא אומנם מציל את חייהם ומאפשר להם להתקיים, אבל במחיר אובדן חירותם. התנהגותו נגועה בחוסר צדק. שנים לאחר מכן תילקח החירות מצאצאי השבטים.

לאהוב ללא תנאי
לאהוב ללא תנאי ולהעניק את הנתינה מבלי שתהיה תלויה בדבר. לפתוח את לבנו אל הסובבים אותנו ולעורר בהם אהבת חינם.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת ויגש

    • על הצדיק לאמן את עצמו עד שלא יוכל לראות יותר חושך, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במחילתו של יוסף לאחיו. לראות רק אור, לאהוב את עצמנו ואת האחר באותה מידה.
    • עלינו לחשוף את הנסתר במצבים של משבר, לא לקבל את מה שמנסים לספר לנו כמצב נואש. עלינו לנהוג באיפוק, לעצור ולהגביל את התגובה ולהתמקד בהתעוררות.
    • למשפחה הגרעינית חשיבות עליונה. מהות הקיום היא קשר אנושי, אהבה, סליחה ונתינה. גם כאשר יש שבר במשפחה, השבירה לרסיסים היא הזדמנות וקריאה לריפוי.
    • קבלה עצמית ומחילה הן המפתח לריפוי. אין תשובה בלי קבלה עצמית ומחילה, זה התנאי לגאולה, בדיוק כפי שארע ליוסף ולאחיו.
    • לסליחה יש כוח משחרר רק כאשר נקבל את חוסר השלמות של חיינו, ולא נלך שולל אחרי דימויים חיצוניים, אז נשתחרר מכבלי העבר וייפתח בפנינו עתיד משותף.
    • היכולת לתקן היא החשובה, אדם יכול להיכשל בחטא, אך התשובה תמיד תהיה פתוחה בפניו.