כיצד‭ ‬ניתן‭ ‬לצאת‭ ‬ממצב‭ ‬נפשי‭ ‬של‭ ‬שעבוד‭ ‬ממושך‭?‬

משה מודיע לבני ישראל כי בא לשחררם, אך הם מסרבים לשמוע

"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים…  ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי… ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו')

• • בעת שהיו בני ישראל עבדים, דבקה ברוחם, לא רק העבדות הפיזית, אלא בעיקר הנפשית, המציאות הגשמית גרמה להם לשעבוד רוחני. הם הפכו להיות כנועים גם במחשבה, עד כדי כך שלאורך שנים לא ראו סיבה לברוח והרגישו נוח בשעבוד, לכן היו "בקוצר רוח", כלומר עסוקים רק בכאן ובעכשיו. כחלק מתהליך השחרור יש לנקות את מצב השעבוד, בטרם יזכו בחירות. החירות היא מתנה אלוהית, היא גאולת הרוח, מאחר שהם נמצאים במצב נפשי של שעבוד, בני ישראל זקוקים לדחיפה הגואלת כפי שנאמר: "אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים" (מסכת ברכות ה'). 
  • כדי להוציא את בני ישראל ממצב נפשי ממושך של שעבוד נדרשת שבירה. המעבר ממצב של טומאה לטהרה, משעבוד לחירות, מחייב מהלך קיצוני של שבירה, ולכן באות עשרת המכות כשבירה גדולה שתראה ותשמע באופן מדורג, ולא ניתן היה להסתפק במכה אחת. זהו המעבר שבין ההסתר במצרים לבין הגילוי במתן תורה, זהו תהליך התיקון והגאולה בטרם יזכו בני ישראל בחירותם. 

אלהים שולח מכות על המצרים אך פרעה אינו משתכנע

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  .. וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:…; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  כד וַיְהִי בָרָד–וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד… לד וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת–וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו.  לה וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ט') 

• • פרעה, ששיעבד וניצל רבים לאורך זמן רב, מוצא את עצמו משועבד בעצמו לרווח שבניצול ואינו יכול לוותר על בני ישראל. זהו עוול מוסרי עמוק, לפרעה הייתה הבחירה החופשית לשחרר את העבדים, אך בחר מכה אחר מכה להמשיך להחזיק בהם, עד שהעם זכה בחופש וצבאו ניגף. פעמים רבות לאדם יש בחירה חופשית אך הוא נוהג באופן פוגעני, פרעה לא השכיל לגבור על יצרו הרע ונדרש אף הוא לשבירה.
  • העם אשר בחר באומץ לצאת מן המצב החולה זכה בחירותו, מכאן שהמאבק לחופש פיזי ומחשבתי, והשגת רעיונות גדולים הם חלק ממהות הקיום. 
  • משה ואהרון נכשלים שוב ושוב בבואם לפרעה. הם עושים אותות ומופתים, הוא אינו מתרצה, והם אינם נשברים. הכישלון רק מחזק ומחשל אותם. מכאן שמנהיגות נבחנת בעת כישלון, אלוהים לא מתייאש מאיתנו אף פעם, רק האדם יכול להתייאש מעצמו. 

להתנבא
ליצור את העתיד באמצעות פעולות בהווה שמחוללות את השינוי, להיות קשוב לרוח ולנסתר, לחיות ליד הבאר ולא לחשוש מן הלא נודע.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת וארא

• • בראשית היה רק אור, רק שפע, ולא הייתה השתדלות לזכות בשפע ולכן אלוהים באמצעות הבריאה יצר את הצמצום. השליחות שלנו היא למצוא את דרכנו חזרה. הדרך להר סיני מחייבת מאמץ, זו הדרך לאור.
  • עלינו לצאת בכל בוקר אל יומנו כמשה, אשר פעל מתוך רצון חופשי כאילו הכול תלוי רק בו, אולם כל הצלחותיו באו מיקום אחר מקביל, אלוהי.
  • משה יוצר את העתיד, לא רק מנבא אותו, הוא רואה את העתיד במעשיו בהווה. רק מי שמתגבר על האנוכיות, ומסיר את ההתנגדויות לגמרי יכול ליצור את העתיד.
  • אלוהים אומר מראש כיצד ינהג פרעה, אולם לפרעה ולמשה היה רצון חופשי, רק משה מצליח להתגבר על ההתנגדות ועל האגו, פרעה נכשל וניגף.
  • בטרם יזכה אדם בחירות יש לנקות תחילה את מצב השעבוד הנפשי, לשם כך נדרשת שבירה מדורגת, כפי שבאה לידי ביטוי בעשרת המכות מול פרעה.
  • המאבק לחירות ולחופש מחשבתי הוא יסוד מרכזי של הקיום. שלילת החירות מאדם פיזית ורוחנית, היא מעשה המנוגד לבריאה וליצירה.