מדוע‭ ‬הדבר‭ ‬המרכזי‭ ‬שעלינו‭ ‬לבקש‭ ‬הוא‭ ‬פקיחת‭ ‬העיניים‭?‬

לכל אדם יש את האפשרות לזכות בברכה או בקללה

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה וּקְלָלָה.  כז אֶת-הַבְּרָכָה–אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.  כח וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם… עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה.  כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ:  לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–כָּל-הַיָּמִים" (דברים פרקים י"א-י"ד)

• • לכל אדם יש את האפשרות לזכות בברכה או בקללה, הדבר תלוי בהתנהגותו, הבחירה נתונה בידיו. לעולם אל לאדם להרגיש קורבן, העתיד בידיו. חשובה עוד יותר היא יכולתו של אדם לקרב את הברכה לאחר, להשפיע על התרחבות הברכה. כל אחד חייב לומר – בשבילי נברא העולם. הפוטנציאל להשפיע על האחר ועל הקהילה הוא אין-סופי, פוטנציאל זה אינו נמדד בכמות אלא בהשפעה. 
  • המעשר למקדש, לכהנים וללווים והעלייה לרגל לירושלים, כל אלו הם הדרך של העם להתקהל, להיפגש, לברך זה את זה בעיר ולהרבות בנתינה. 
  • במדרש על אודות אלקנה, אביו של שמואל, מתוארת מסירות הנפש שבא השפיע על בני ישראל לעלות למקדש הנשכח ושימר בכך את היהדות, אשר ירד קרנה לאחר הכיבוש וההתנחלות. אלקנה עבר מבית לבית בכל שנה וגרם לעוד ועוד אנשים להצטרף: "אמר לו הקב"ה אלקנה! אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות" (ילקוט שמעוני). כל אחד צריך לראות עצמו כאלקנה ולפעול לקירוב הברכה לפי יכולתו.
  • במסכת סנהדרין ל"ז נכתב: "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. מעשה טוב שלי הוא תכלית גדולה, מעשה רע שלי שובר את כל העולם". הפחתת הרע תביא להתעצמות האור בעולם.

עבודת האל צריכה להיעשות מתוך שמחה משותפת ונתינה

"וַאֲכַלְתֶּם-שָׁם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם יב וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם–אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם… יח כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ…" (דברים יב)

• • משה מדגיש כי כאשר ייכנס העם לארץ, וכאשר יבנה את המקדש לאלוהים, הדבר החשוב הוא לשמוח. השמחה שאליה מתכוון משה היא השמחה המשותפת, שמחה שכולם שותפים לה: המשפחה, הכהנים, האלמנה והעבדים.  רק כאשר השמחה משותפת ואין סובלים או בודדים וגם האל זוכה שעמו יחגוג במחיצתו, רק אז השמחה אמיתית, זה הערך העליון אותו מייעד משה לעמו – שמחה משותפת מלאה בנתינה. 

לרדוף שלום
לחזק את כוחות השלום והאחדות בתוכנו ובעולם ולא להיגרר אחר תוקפנות. לרדוף שלום בכל מקום שנלך בו, השלום מתחיל מהלב שלנו פנימה.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת ראה

• • השאלה המרכזית העולה מן הפתיחה לפרשת ראה אינה מהי קללה ומהי ברכה, השאלה החשובה העולה היא: מה אנחנו רואים?
  • אנו רואים רק אחוז קטן מן המציאות ולכן אנחנו טועים בעשיית הדברים הנכונים שיובילו אותנו לברכה, אנחנו טועים בפרשנות של מהו טוב ורע.
  • אנחנו יכולים לחטוא ותהיה לנו הזדמנות לתיקון, אנחנו יכולים לקנא ותהיה לנו הזדמנות לחסד. הקללה והברכה מעורבבים תמיד בתוכנו.
  • האמת היא בתודעה שמאחורי המעשים, הדבר המרכזי שעלינו לבקש הוא את פקיחת העיניים. השאלה החשובה היא: אלו עיניים יש לי כדי לראות?
  • עלינו לראות תמיד את התמונה הגדולה, עלינו לראות את הברכות החבויות במכשולים ובאתגרים, להמתיק את הדין ולהפחית את השיפוטיות, לראות את השפע שבנתינה.
  • לכל אדם יש את האפשרות לזכות בברכה או בקללה.  יש לנו השפעה על התרחבות הברכה. כל אדם צריך לומר כי בשבילו נברא העולם, להרבות בטוב ולמנוע רע.