שמואל א, פרק כא
"וְעַתָּה מַה־יֵּשׁ תַּחַת־יָדְךָ חֲמִשָּׁה־לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא, וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת־דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין־לֶחֶם חֹל אֶל־תַּחַת יָדִי כִּי־אִם־לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם־נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה" שמואל א, כא, ד
"וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִין יֶשׁ־פֹּה תַחַת־יָדְךָ חֲנִית אוֹ־חָרֶב כִּי גַם־חַרְבִּי וְגַם־כֵּלַי לֹא־לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי־הָיָה דְבַר־הַמֶּלֶךְ נָחוּץ" שמואל א, כא, ט
"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו הֲלוֹא־זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו, וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ־גַּת" שמואל א, כא, יב
"וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל־עֲבָדָיו הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי" שמואל א, כא, טו
דוד מבין כי שאול המלך נחוש להרגו וכי כל הדרכים לפייסו עלו בתוהו, לכן הוא בורח בחיפזון לבדו, ללא מזון וללא נשק. בנוב, עיר הכוהנים, הוא פוגש את אבימלך הכוהן אשר מתפלא לראות אותו כך. דוד מתרץ כי הוא בשליחות סודית, ומבקש לחם ונשק. לכוהן יש רק לחם הפנים הקדוש. דוד מקבל אותו בברכה. לאחר מכן דוד מבקש חרב, וכאשר נמצאת חרב גוליית, הוא מקבל אותה. דוד נמצא במצוקה ובמנוסה לבדו. הוא אינו נכנע בשעות השפל הקשות, נאבק ופועל כדי לעלות שוב.
לאחר החניה בעיר הכוהנים, דוד ממשיך את מנוסתו משאול המלך ומגיע לאכיש מלך גת. הפלשתים המקומיים מזהים אותו כגיבור אשר הביס את גוליית. דוד ממשיך לפעול ולהגיב מהר לפורענויות. הוא מתחזה למשוגע, וגורם לאכיש הפלשתי לגרש אותו. המרדף שאליו נקלע דוד הוא ניסיון שנדרש לעמוד בו לבדו באזור עוין. הוא אינו מוותר, ונאבק בהצלחה.
לא להתפשר על פחות
להתמיד ולא לוותר, להציב מטרות גבוהות ולחתור בקנאות אליהן. להתגבר על הרפיון אשר מונע מאיתנו להשיג את האפשרי.
