שמואל א, פרק ו
"וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן ה', הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ" שמואל א, ו, ב
"מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ" שמואל א, ו, כ
הכוהנים הפלשתים מדמים את הפורענויות שאירעו לאחר לקיחת הארון בשבי למכות מצרים. הפלשתים מבינים כי עליהם להחזיר לישראל את הארון, אך אין הדבר מספיק, אלא נדרש לכפר על לקיחתו גם בזהב. על פי הנחיות הכוהנים, יש להעמיס את הארון עם הזהב, לרתום לפרות מיוחדות ולהובילם לכיוון בית שמש, שם הוא מתקבל בשמחה גדולה, אך גם שם מתחוללת פורענות. אנשי בית שמש מבינים כי יש להשיב את הארון למקומו האמיתי, והם שולחים אותו לקריית יערים. רק כאשר ארון האלוהים נמסר ללא תנאי למקומו, מסתיימת הפורענות. לא ניתן לחמוד שפע שאינו שלנו. על כל אדם לפעול כדי לברוא את השפע הפנימי שלו וליהנות מן השפע האלוהי בלב נקי וללא תנאים.
ליצור מעגל סגור של אור
לחלוק את השפע ואת האור עם האחר, הארה תבוא רק כאשר ניתן ונקבל, נתאחד ונתמזג במעגליות ללא תנאי.
