נס חביות היין של רבי הונא

תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה, עמוד ב.

רַב הוּנָא הֶחֱמִיצוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן. נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ חֲכָמִים.
אָמְרוּ לוֹ: יְפַשְׁפֵּשׁ מַר בְּמַעֲשָׂיו. אָמַר לָהֶם: וְכִי חָשׁוּד אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם?
אָמְרוּ לוֹ: וְכִי חָשׁוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,  שֶׁיַּעֲשֶׂה דִּין בְּלֹא דִּין?
אָמַר לָהֶם: אִם יֵשׁ מִי שֶׁשָּׁמַע עָלַי דָּבָר – יֹאמַר.
אָמְרוּ לוֹ, כָּךְ שָׁמַעְנוּ: אֵין אַתָּה נוֹתֵן בִּזְמוֹרוֹת לַאֲרִיסְךָ.
אָמַר לָהֶם: וְכִי הִנִּיחַ לִי מֵהֶן דָּבָר? הֲרֵי הוּא גּוֹנֵב אֶת הַכֹּל.
אָמְרוּ לוֹ: זוֹהִי שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: גְּנֹב מִן הַגַּנָּב וְאַתָּה טוֹעֵם טַעַם.
אָמַר לָהֶם: מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי שֶׁאֶתֵּן לוֹ. נִתְיַקֵּר הַחֹמֶץ וְנִמְכַּר בִּדְמֵי יַיִן.

הסיפור על רבי הונא עוסק בצורך של האדם בבחינה עצמית. חכמים באים לבקר את רבי הונא לאחר שנודע כי אסון אירע למפעל ייצור היין שלו: כל חביות היין שלו החמיצו ונגרם לו נזק כבד. החכמים אומרים לרבי הונא כי לכל מעשה יש סיבה, ושאם רק יבדוק את מעשיו ימצא את הסיבה. רבי הונא נפגע מאוד מהערתם. הם עונים לו במרומז כי ידוע להם שמשהו אכן אירע ונוזפים בו על כך שהוא כופר בתורת הגמול. הם מרמזים לו כי לא נתן לבעל האדמה את חלקו. הוא משיב כי בעל האדמה לוקח יותר ממה שמגיע לו, וכך למעשה הוא טוען כי "גנב מגונב פטור".

החכמים משיבים לו כי גזלה היא גזלה. לא צריך להגיע לידי כך משום סיבה. העובדה שהוא צודק איננה רלוונטית. כחכם בתורה, כאיש רוח וכחסיד היה עליו לנהוג בחוכמה, לתת דוגמה אישית ולא למנוע את זכותו של האחר או להשתוקק למפלתו. יש להשאיר לשמיים לעשות את החשבון. הוא מקבל את הנזיפה ומתחייב לפצות את בעלי האדמה.

הוא מתוודה, מפנים, מתקן, ונושא בתוצאות. לאחר מכן הוא מפוצה בדרך נס על היין החמוץ: מחירו של החומץ עולה לפתע ומשתווה למחיר היין בשוק, וכך רבי הונא בא על שכרו. על האדם להיות טוב תמיד, להתעלות מעל החשבונות הקטנים ולרדוף שלום. תמיד ניתן לבוא בתשובה, ואם התהליך נעשה והכוונה אמיתית, אז המחילה והתיקון אפשריים.

למגר את הקנאה
לנקות הקנאה אשר מעכירה את השלווה ותוצאותיה הן הרס ואובדן.