יעקב נפרד ומברך את בניו לפני מותו
"וַיִּקַּח יוֹסֵף, אֶת-שְׁנֵיהֶם… יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: …וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק…. טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מ"ח)
-
-
יעקב מברך את בניו לפני מותו, אך לפני כן מברך דווקא את נכדיו, בני יוסף, עדות לחשיבות המשפחה, דווקא לאור המאבקים הרבים והפורענויות שפקדו את משפחות האבות לכל אורך ספר בראשית. אנו רואים כי בסופו של דבר המשפחה היא מהות הברכה, הרכיב העמוק ביותר של הרוחניות ושל האהבה בעולם. כאשר בני המשפחה מתלכדים, הם יהיו בסיס האומה.
-
יעקב מעביר את ההובלה ליהודה, מאז יקרא עם ישראל – יהודים
"יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָֽדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹֽיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃ ט גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃ י לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֨בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים" (בראשית מ"ט)
-
- יעקב מדמה את יהודה לגור אריה אשר טרף בידו אך נסוג לרבוץ, הדבר מתרחש לא משום שאינו זוכה בטרף, אלא משום שהוא מרוסן, כובש את יצרו, לא מכריע את הצד השני, יש בכך ענווה ועוצמה. השוואת יהודה לאריה מבשרת את הובלתו, אך יש כאן אזהרה, אם האריה יעשה שימוש פסול בכוחו או יחטא בגאווה, אז יודח. אל לאדם לחטוא ביוהרה. גדול המלכים על פי היהדות הוא המשיח, והוא עתיד לבוא אלינו על חמור פשוט. אם ניתנה לנו העוצמה, עלינו לרסן אותה ולנהוג בענווה.
- לקראת מותו, מעביר יעקב את הירושה ליהודה, מעגל תקופת ילדותם של הבנים נסגר. כאשר העדיף את יוסף על אחיו נגרם הקרע הנורא, כעת מתוך כוונה לאחדם, הוא ממנה ליורשו את המקובל עליהם, מאז: "אמר רשב"י יהיו כל אחיך נקראים על שמך אין אדם אומר ראובני אני שמעוני אני אלא יהודי אני". (בראשית רבה צ"ח).
האחים חוששים מנקמת יוסף אך הוא מחבק אותם לחיכו
"וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ… יח וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי. כ וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (בראשית נ')
-
-
לאחר שיעקב נפטר, חוששים האחים. הם פונים שוב ליוסף ומזכירים כי אביהם ביקש שימחל להם. יוסף משיב כי על הרעה אלוהים חושב לטובה, משמעות הדברים היא כי כאשר אדם עושה תשובה, מעשיו הרעים הופכים לטובים, וזהו הרעיון הגדול: באמצעות תיקון הלב אפשר לבטל את שגיאות העבר – את העבר הפיזי אי אפשר לשנות, אך את מהותו ניתן. הגאולה לא רק שהיא בהישג יד, אלא היא תלויה בנו. בכוחו של השינוי לגאול את האדם.
-
לנצח את המוות
להתגבר על כוחות ההתנגדות לחיים, לחפש תמיד את הטוב ואת הברכה, אשר רק הם מרחיקים מאיתנו את המוות הפנימי ומעניקים לנו אלמוות רוחני.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת ויחי
-
- בכוח הדברים, המחשבות המעשים הטובים לגרש את החשכה ואת המוות הפנימי. יעקב זכה לאל-מוות בזכות הטוב והאור שהנחיל לדורות הבאים.
- כל יום הוא ניצוץ שאבד, אולם על ידי תיקון אפשר לאסוף את הניצוצות מחדש. מכאן שם הפרשה "ויחי", הניצוצות הרוחניים נאספו מחדש.
- הרכיב העמוק ביותר של הרוחניות ושל האהבה בעולם הוא המשפחה והקרובים לנו – כאשר אנו מתלכדים, למרות כל המחלוקות, זה הבסיס לעלייה במדרגות בעולם.
- כאשר ניתנת לנו העוצמה, עלינו לרסן אותה ולנהוג בענווה. לעולם אל לנו לחטוא ביוהרה, עלינו לכבוש את יצרנו ולא להכריע את האחר, גם אם ביכולתנו לעשות זאת.
- את העבר הפיזי אי אפשר לשנות, אך באמצעות תיקון הלב אפשר לבטל את שגיאות העבר, העבר המהותי ניתן לתיקון.
- הגאולה תלויה בנו. משהו גדול יכול להיוולד מן השפל, מן השבר יכול להיווצר משהו חדש, בכוחו של השינוי לגאול את האדם.
