5 כַּאֲשֶׁר נִכְנַס לִכְפַר נַחוּם נִגַּשׁ אֵלָיו שַׂר־מֵאָה אֶחָד וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו: 6 "אֲדוֹנִי, נַעֲרִי שׁוֹכֵב בַּבַּיִת וְהוּא מְשֻׁתָּק וְסוֹבֵל מְאֹד" 7 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אֲנִי אָבוֹא וַאֲרַפֵּא אוֹתוֹ" 8 הֵשִׁיב שַׂר־הַמֵּאָה וְאָמַר: "אֲדוֹנִי, אֵינֶנִּי רָאוּי לְכָךְ שֶׁתָּבוֹא בְּצֵל קוֹרָתִי. רַק דַּבֵּר דָּבָר וְיֵּרָפֵא נַעֲרִי. 9 גַּם אֲנִי אִישׁ כָּפוּף לְמָרוּת וּכְפוּפִים לִי אַנְשֵׁי צָבָא, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר לָזֶה, 'לֵךְ!', הוּא הוֹלֵךְ; וּלְאַחֵר 'בּוֹא!', הוּא בָּא; וּלְעַבְדִּי, 'עֲשֵׂה זֹאת!', הוּא עוֹשֶׂה."
10 שָׁמַע יֵשׁוּעַ וְהִתְפַּלֵא. אָמַר אֶל הַהוֹלְכִים אַחֲרָיו: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵצֶל שׁוּם אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל לֹא מָצָאתִי אֱמוּנָה כָּזֹאת. 11 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, רַבִּים יָבוֹאוּ מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב וְיָסֵבּוּ עִם אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, 12 אֲבָל בְּנֵי הַמַּלְכוּת יְגֹרְשׁוּ אֶל הַחֹשֶׁךְ הַחִיצוֹן; שָׁם יִהְיוּ הַיְלָלָה וַחֲרוֹק הַשִּׁנַּיִם" 13 וּלְשַׂר־הַמֵּאָה אָמַר יֵשׁוּעַ: "לֵךְ וּכֶאֱמוּנָתְךָ כֵּן יִהְיֶה לְךָ." אוֹתָהּ שָׁעָה נִרְפָּא נַעֲרוֹ.
ישוע מגיע לכפר נחום ופוגש מפקד רומאי באזור אשר אהוד על היהודים. הוא מבקש מישוע לרפא את המשרת הצעיר. היהודים האוהדים את המפקד הרומאי מבקשים מישוע לסייע לו, וישוע אכן מרפא את הנער. השר הרומאי מתפעל מהנס, וישוע מתפעל מאמונתו של השר, אשר מתייחס לישוע בכבוד רב. ריפוי המשרת אינו רק פיזי, אלא גם רוחני. הריפוי מושג לא רק באמצעות יכולותיו של ישוע אלא באמצעות אמונת השר ופתיחת לבבו על אף שאיננו יהודי. אמונה היא יסוד פנימי אוניברסאלי. כפי שבכל מחלה יש יסוד של חשכה פנימית, כך גם כדי להירפא יש להאיר את נפשנו. ההחלמה והיציאה ממשבר אפשריות והן תלויות גם בנו. השפע האלוהי תלוי גם באמונה שלנו בטוב.
לרפא
לפתוח את ליבנו ולחלוק את כח הריפוי עם האחרים, לרפא את הנפש הצמאה והגוף על ידי שיתוף האור.
