מהם‭ ‬החיים‭ ‬אותם‭ ‬עלינו‭ ‬לבחור‭?‬

אלהים ניצב מול העם ומוסר את השליחות להפיץ אור

"וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, .טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע.  טז אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ–וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  יז וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ, וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ,.  יח הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים, עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  יט הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים" (דברים ל')

• • בפרשת ניצבים, ניצב האדם גלוי עם כל העם מול הבורא, פנימיותו ניצבת מול שליחותו בעולם. אדם יכול תמיד לבחור בין החיים למוות, בין הברכה והקללה. השאלה אינה רק האם לבחור בחיים, אלא, באיזה חיים לבחור? בחירה בחיים שיש בהם שעבוד להנאות חולפות והתמכרויות, או חיים שיש בהם נטילת אחריות, תשובה, ועבודה רוחנית אישית ומשותפת.
  • "אמר ר' יוחנן – כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו" (מסכת כתובות קי"א). האור משנה את הצורה שלנו ומעביר אותנו מדרגה חומרית וגופנית לדרגה של אחדות. דרגה זו היא מעבר לקיום הגשמי. באופן שבו הקרבה לדבר מואר או מקודש, מעבירה בנו את מידת הדבקות וההתקרבות לשכינה, לכן גם אם איננו מסוגלים להתעלות לרמות האלו בעצמנו, אנו יכולים לעשות זאת באמצעות אחרים, עלינו להתקרב או לסייע לכל דבר המפיץ אור, משהו ממנו ידבק בנו.

הברית עם אלהים מחייבת אותנו לקחת אחריות

"העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דברים ל')

• • הברית המחודשת הנכרתת עם ישראל מחייבת את ישראל לנטילת אחריות, עד כאן אלוהים נשא והוביל, מכאן בני ישראל צריכים ליטול אחריות, לפעול ולשנות, לא להטיל עוד את האחריות על אחרים. כל הטובות אפשריות, זאת השליחות והאחריות המוטלות עלינו. גם אם נשגה, הרי הדבר ניתן לתיקון, תשובה היא הדרך הביתה.
  • תהליך המחילה מתחיל בראש השנה, נמשך בעשרת ימי תשובה ומסתיים ביום הכיפורים. זהו תהליך המורכב משלבים, ביכולתנו להשתדל שוב ושוב, עד שנזכה לריכוך ולמחילה. את האדם מלווים תמיד שניים: נשמתו ומלאכי השרת אשר מעידים על מעשיו ומחשבותיו והם אלו אשר יסייעו לו מול אימת הדין. עלינו לשמור על האיזון שבין חיי המעשה לחיי הרוח, אל לנו להשתמט מן האחריות והשליחות, עלינו לפרוץ מתוך העצמי, להיפתח ולאפשר לקרני האור האלוהיות להאיר את ליבנו.

לקחת אחריות
להתגבר על הפחדים, על הכבלים ולצאת לחופשי. לעקוף את המכשולים ולהעז, ליטול אחריות.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת ניצבים

• • הפרשה עוסקת בצורך לנטילת אחריות, אישית וקולקטיבית. אדם יכול תמיד לבחור בין הברכה והקללה. השאלה אינה רק האם לבחור בחיים? אלא באיזה חיים לבחור? שעבוד או חיים שיש בהם נטילת אחריות.
  • כאשר אנחנו נוטלים אחריות, אנחנו מניחים את תחושת הרחמים העצמיים ותפיסת הקורבן שפוטרת אותנו מהתמודדות. נסיבות חיינו הן בחירה שלנו ולכן התודעה שהדברים ניתנים לתיקון מאפשרת את הגאולה האישית והשינוי.
  • חודש אלול הוא מכריע ביכולת שלנו לחולל את התיקון. אנחנו צריכים להביט גם בקליפות שמכסות אותנו ברובד הסמוי ומונעות מן האור להיכנס ולחולל בנו את השינוי, כדי לנסר אותן עלינו לחשוף אותן תחילה.
  • כדי לנסר את הקליפות עלינו להשתמש בזיכרונות, שהם הלקחים והחכמה שצברנו, באמצעותם נדע מה לתקן. עלינו להשתחרר באומץ מכבלי העבר כדי שלא יתקבעו בחיינו ועלינו ליטול אחריות על מי אנחנו ועל מי שנועדנו להיות.
  • תהליך המחילה מתחיל בראש השנה, נמשך בעשרת ימי תשובה ומסתיים ביום הכיפורים. זהו תהליך המורכב משלבים, ביכולתנו להשתדל שוב ושוב, עד שנזכה לריכוך ולמחילה.