האם‭ ‬ניתן‭ ‬להקדים‭ ‬את‭ ‬זמן‭ ‬הופעת‭ ‬הגאולה‭?‬

בני ישראל יוצאים לחירות ואלהים מטיל על המצרים מכת בכורות

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם–וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ–עַד-בֹּקֶר. כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף"  (שמות י"ב)

• • בני ישראל יוצאים לחירות. את חירותם קונים בני ישראל בזכות עוצמת הרוח, החירות לה הם זוכים תצטרך להיות מלאה בהכרת הטוב. אי אפשר לזכות בהתעלות כאשר אדם גאה, ענווה היא התנאי למסע הרוחני בדרך להתגלות.
  • המיקוד ביציאה לחירות הוא ביציאה מן העולם החומרי, האנוכי. החופש לו יזכו בני ישראל הוא לא כדי לפרוק עול חולף, אלא לטובת חירות נצחית.

אלהים מכה את המצרים בחושך ולבני ישראל נותן אור

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַשָּמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו.. וּלבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שמות י'). 

• • מכת החושך היא המכה הלפני אחרונה, ומאחר שסדר המכות הוא מן הקל לכבד, יש לה משמעות רבה. הרשעים זוכים לאפלה מוחלטת ואילו הצדיקים זוכים לאור, הרשעים "לא ראו איש את אחיו", היו אטומים לצרכי האחר, לכן עונשם הכבד.
  • החזון האלוהי חותר לאחדות ולשיתוף בין נשמות בני האדם, רק כך יכול האדם ליצור ולהתעלות, כאשר איש אינו רואה את אחיו, הדבר אינו יכול להתרחש. 

היציאה הגדולה ממצרים

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר… וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. מב לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה, שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (שמות י"ב)

• • על פי ברית בין הבתרים עתידה גלות מצרים לארוך 400 שנה, אולם בפועל מניין הדורות במצרים נמוך מזה (210 לערך), הסיבה לכך: את משך הזמן לגאולה ניתן לקצר, הדבר תלוי ברמת השתדלות, הכמיהה וההקרבה. הגאולה היא תוצאת התנהגותו של האדם, וניתן לקדם את זמן הופעתה.

הסיפור המעניק לעם ישראל את ייעודו

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות י"ג)

• • יציאת מצרים היא הרבה מעבר לניסים ולהתרחשויות, היא מסע של זהות עצמית וקולקטיביות. זאת נקודת הפתיחה שמעניקה לעם ישראל את השייכות ואת המשמעות, עלינו להיות אחראים להעבירה מדור לדור. 

לחלוק את השפע
עלינו לבחור בשפע ולא בצד האפל, לחלוק את שניתן לנו, שלא כדי לקבל תמורה. הנתינה תאיר את ליבנו ותשקף בו את דמותו של האל.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת בא

• • אלוהים קורא למשה לבוא איתו אל פרעה, סמל החושך והאגו. משה הולך עם האור ולא לבדו. עלינו לא לפחד להתייצב מול הרוע, להתנתק מהאגו, ולהמיר את הרוע לטוב.
  • עלינו לחלוק את השפע, להיות שותפים להפצת האור, כאשר לעיתים אנו שותפים שקטים המקבלים, ולעיתים שותפים פעילים הנותנים.
  • תכלית חיינו היא להתגבר על המוות הפיזי, הגוף הופך לאלמוות, כפי שפסח המלאך על דלתות בתי היהודים.
  • חירות יכולה להינתן רק מתוך הכרת הטוב ונמיכות הרוח, ענווה היא התנאי להתעלות. אדם לא יכול לזכות ולהיפתח לאור נצחי כאשר הוא גאה ועסוק בהנאות החולפות. 
  • אחדות, חברות ושיתוף הם התנאי להתעלות, כאשר איש אינו רואה את אחיו ומתמקד רק בצרכי עצמו, הדבר לא יכול להתרחש.
  • ניתן לקצר את משך הזמן להופעת הגאולה, הדבר תלוי בהתנהגותו של האדם, במידת ההשתדלות וההקרבה.