מלכים א, פרק יח
"לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" מלכים א, יח, א
"עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו" מלכים א, יח, כא
"וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה" מלכים א, יח, כו
"וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹהִים ה' הוּא הָאֱלֹהִים" מלכים א, יח, לט
הבצורת בממלכת ישראל, אשר נגזרה כעונש בשל החטאים הרבים, נמשכת שלוש שנים. אחאב מלך ישראל ושר המשק שלו עובדיה יוצאים לחפש מזון. עובדיה פוגש את אליהו, אשר מקבל הנחיה להיפגש עם אחאב ולהודיע לו את סיבת הבצורת. בינתיים אשת אחאב איזבל הורגת את נביאי האלוהים, ואחאב סבור כי אליהו הוא האחראי לבצורת. אליהו מאשים את אחאב על כך שריבוי החטאים ועבודת האלילים הם שהביאו את הפורענות. אחאב אינו מכיר את מקור השפע האמיתי, ועל כך עונשו.
אליהו מצווה על מעמד הר הכרמל כדי להגיע להכרעה לגבי הסיבות לבצורת ולפורענות. אליהו קורא לנביאי הבעל להגיע ולהכין גם כן קורבן. נביאי הבעל מתפללים ויוצאים מגדרם, אך לא קורה דבר. לאחר מכן ניגש אליהו למזבח ההרוס, חופר סביבו תעלה, שופך מים ומתפלל שאלוהים יענה לו. אז יורדת אש מן השמיים וכל העם קורא "ה' הוּא הָאֱלֹהִים". אחאב ושבטי ישראל מכירים כעת את מקור השפע האמיתי. הם אסירי תודה ונכונים לחלוק את השפע עם משפחותיהם ועם קהילתם. אליהו הורג את נביאי הבעל בקישון והבצורת מסתיימת. אליהו מלווה את אחאב לשומרון.
להכיר את מקור השפע
מקור השפע נמצא מחוץ לנו ולא בתוכנו, עלינו להיות אסירי תודה ,לחלוק את השפע ולהרחיב אותו בעולם.
