1 וְיֵשׁוּעַ הָלַךְ אֶל הַר הַזֵּיתִים.2 בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם חָזַר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְכָל הָעָם בָּאוּ אֵלָיו. הוּא יָשַׁב וְלִמֵּד אוֹתָם. 3 אָז הֵבִיאוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים אִשָּׁה שֶׁנִּתְפְּסָה בְּנִאוּף, הֶעֱמִידוּ אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע 4 וְאָמְרוּ לוֹ: "רַבִּי, הָאִשָּׁה הַזֹּאת נִתְפְּסָה בְּנִאוּף, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. 5 מֹשֶׁה צִוָּנוּ בַּתּוֹרָה לִסְקֹל נָשִׁים כָּאֵלֶּה, וּמָה אַתָּה אוֹמֵר" 6 זֹאת אָמְרוּ כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בְּמַה לְּהַאֲשִׁימוֹ. אוּלָם יֵשׁוּעַ הִתְכּוֹפֵף וּבְאֶצְבָּעוֹ כָּתַב עַל הָאָרֶץ. 7 כְּשֶׁהוֹסִיפוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, זָקַף קוֹמָתוֹ וְאָמַר: "מִי מִכֶּם נָקִי מֵחֵטְא, שֶׁיְּהֵא הוּא רִאשׁוֹן לְהַשְׁלִיךְ עָלֶיהָ אֶבֶן" 8 וְשׁוּב הִתְכּוֹפֵף וְכָתַב עַל הָאָרֶץ. 9 כְּשָׁמְעָם זֹאת יָצְאוּ אֶחָד אֶחָד, הָחֵל מֵהַזְּקֵנִים. הוּא נוֹתַר לְבַדּוֹ וְהָאִשָּׁה עוֹדֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ. 10 הִזְדַּקֵּף יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: "אִשָּׁה, אֵיפֹה הֵם? הַאִם לֹא הִרְשִׁיעַ אוֹתָךְ אִישׁ?"
11 הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה: "אַף לֹא אֶחָד, אֲדוֹנִי." אָמַר לָהּ: "גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי מַרְשִׁיעַ אוֹתָךְ; לְכִי וְאַל תּוֹסִיפִי לַחֲטֹא עוֹד". 12 יֵשׁוּעַ הוֹסִיף לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאָמַר: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ."
ישוע חוזר מהר הזיתים לבית המקדש, שם הוא רואה אישה אשר הפרושים תפסו ומאשימים אותה בניאוף. העונש על כך הוא סקילה באבנים. הפרושים מצפים לשמוע מישוע שזה צריך להיות גזר דינה, אך ישוע אומר להם כי כל מי שנקי מחטא יסקול אותה כעת. בזה אחר זה כולם הולכים – אין איש נקי מחטא. ישוע דורש מהאישה לא לחטוא, ואומר לה ללכת. כל אדם חוטא בניאוף – במעשיו או במחשבתו. לכל אדם יש האפשרות למחילה ולתיקון. יש לאפשר לכל אדם לאהוב ולהתמסר. אין לשפוט בחומרה את האחר. תחילה יש לשפוט את עצמנו – אנחנו שואפים לצדיקות, אך איש אינו צדיק לגמרי.
לטהר את התשוקה
מעשה האהבה הינו מעשה של אור. יש לשאוף להתמסרות מתוך אחדות ולא מתוך רגש אנוכי חולף.
