רבי חמא נדהם לפגוש את בנו

תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב, עמוד ב.

רַ' חַמָּא בַּר בִּיסָא הָלַךְ וְיָשַׁב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.
כְּשֶׁחָזַר אָמַר: לֹא אֶעֱשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה בֶּן חֲכִינָאי.
נִכְנַס וְיָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְשָׁלַח לְבֵיתוֹ.
בָּא רַ' אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ וְיָשַׁב לְפָנָיו וּשְׁאֵלוֹ בַּהֲלָכוֹת.
רָאָה שְׁשְּׁמוּעוֹתָיו מְחֻדָּדוֹת, חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ,
אָמַר: אִלּוּ הָיִיתִי כָּאן הָיָה לִי זֶרַע כְּמוֹתוֹ.
נִכְנַס לְבֵיתוֹ, בָּא בְּנוֹ, עָמַד רַ' חַמָּא מִפָּנָיו, סָבַר:
לִשְׁאֹל אוֹתוֹ בַּהֲלָכוֹת הוּא מְבַקֵּשׁ.
אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: כְּלוּם יֵשׁ אָב שֶׁעוֹמֵד מִפְּנֵי בְּנוֹ?
קָרָא עָלָיו רָמִי בַּר חַמָּא: "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק",
זֶה רַ' אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַ' חַמָּא בַּר בִּיסָא.

הלימוד הוא חלק מרכזי מן ההוויה היהודית. רבי חמא נזהר שלא לפגוע באשתו ובמשפחתו, ולכן חוזר לאחר היעדרות ממושכת של שתים עשרה שנים לבית המדרש בעירו ולא היישר לביתו. לבית המדרש נכנס צעיר חכם ולומד יחד איתו. רבי חמא מתפעל מידיעותיו של הצעיר. הוא אומר בצער כי אילו היה חי בבית, יכול היה לגדל כך בן כזה לתפארת. הוא אינו יודע בשלב זה כי מדובר בבנו.

כאשר רבי חמא מגיע לביתו, נכנס בנו. רבי חמא מכבדו בקימה כי חושב שנכנס לביתו תלמיד חכם. אשתו שואלת מדוע קם לכבודו, שהרי אב אינו אמור לקום לכבוד בנו. ברגע זה הוא מבין שהתלמיד החכם הוא למעשה בנו. רבי חמא מתפעל ומתפאר בבנו, אשר ממשיך את השושלת המשפחתית המכובדת ומוצף בתחושת התפעמות ואושר.

מסיפור זה אנו למדים שהלימוד והעבודה הרוחנית אסור להם להינתק מן המציאות ומן הקרובים והאהובים לנו. הדבר יכול וגם צריך להיעשות במקום שבו אנו נמצאים וצריך שתהיה בו קרבה אישית ורגשית. אין צורך ללכת עד סוף העולם כדי לחוות את תוצאת העבודה הרוחנית. האושר האמיתי נמצא בתוכנו, בין כותלי ביתנו, לצד הקרובים לנו, עם החיבורים הרוחניים של חיינו ולא עם הנאות אנוכיות וחולפות. 

לגלות‭ ‬את‭ ‬האושר
למצוא‭ ‬את‭ ‬האושר‭ ‬האמיתי‭ ‬ולא‭ ‬זה‭ ‬המבוסס‭ ‬על‭ ‬הנאות‭ ‬אנוכיות‭ ‬וחולפות‭.‬ להקדיש‭ ‬את‭ ‬חיינו‭ ‬לחיבורים‭,‬ לרוחניות‭ ‬לנתינה‭ ‬ולאהבה‭.‬