שנת 164 לפנה"ס
"ויבנו את המקדש ואת פנים הבית ואת החצרות קדשו :ויעשו כלי קודש חדשים ויביאו את המנורה ואת מזבח הקטורת ואת השולחן להיכל :ויקטרו על המזבח ויעלו את הנרות אשר במנורה ויאירו בהיכל: וישימו על השולחן לחם ויורידו את הפרוכת ויכלו את כל המעשים אשר עשו: וישכימו בבוקר בחמישה ועשרים לחודש התשיעי הוא חודש כסליו בשמונה וארבעים ומאה שנה: ויקריבו קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש אשר עשו: בעת וביום אשר טמאוהו הגויים בעצם היום ההוא נחנך בשירים ובנבלים ובכנורות ובמצלתיים: ויפלו כל העם על פניהם ויתפללו ויברכו לשמים אשר הצליח להם:ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה ויקריבו עולות בשמחה ויקריבו זבח שלמים ותודה"
ספר מקבים א, ד, מח
בזכות קרב אמאוס, עברו כל הדרכים המובילות לירושלים לשליטת יהודה, ורוב העם הצטרף אליו, גם אלו שנרתעו מן המרד קודם לכן. יהודה נטל נשק רב כשלל, וצייד את צבאו היטב. כעת נותרה רק מצודת החקרא החזקה בירושלים בשליטת הסלווקים. בעקבות המפלה הצבאית באמאוס, התעשט אנטיוכוס אפיפנס ושלח איגרת למועצת העם היהודית, ובה ביטל את גזרות הדת. לאחר שחרור ירושלים, טיהר יהודה את המקדש בשנת 164 לפנה"ס וחגג את המאורע עם כל העם. רק מצודת החקרא נותרה בשליטת הסלווקים והמתייוונים היהודים. לאחר כיבוש ירושלים, שלח יהודה את אחיו שמעון לכבוש ולטהר את הגליל, והוא עצמו כבש את האזורים פלשת, אדום וגלעד.
יהודה משחרר את ירושלים, החומרי התאחד עם האלוהי, בית המקדש טוהר והעם שוחרר. יהודה מתקן את הפגמים ואת שגיאות העבר, במקום האנרגיות השליליות אשר מילאו את הר הבית, מציפים אותו כעת אור ואנרגיות חיוביות, התיקון נעשה.
טיהור רוחני
להיטהר ולהתנקות מן העבר, ליצור מתוך התעוררות ורעב פנימי. לפנות מקום לאני החדש, הענו, המאוזן.
