מלכים ב, פרק כא
"וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ" מלכים ב, כא, יג
"וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד" מלכים ב, כא, טז
"וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם" מלכים ב, כא, ג
"וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם" מלכים ב, כא, יג
מנשה מולך ביהודה תקופת ארוכה מאוד – כ־55 שנה. בימיו חלה הרעה ביחס לעבודת אלוהים: יש ריבוי עבודה זרה ובמות וריבוי שפיכות דמים. בשל חטאיו הרבים של מנשה נגזר החורבן על יהודה. החורבן מתואר כחורבן מוחלט, שאינו משאיר אבק. בנו של מנשה אמון ממשיך בחטאים. פורץ מרד, אמון נרצח ויאשיהו בנו הילד מומלך במקומו בידי הקושרים נגדו. הולדתו של יאשיהו, גואל ספר התורה, מסמלת את חילוץ הניצוצות האבודים. גם באפלה הנוראה ביותר של תקופת מנשה החוטא, עדיין מנצנצת גאולה אפשרית.
להשיב את הניצוצות האבודים
להימנע מהשליליות ומהשיפוטיות, מה שיאפשר לניצוצות האבודים למלא שוב את נשמתנו, ולטעון מחדש את המשמעות של חיינו.
