אלהים מסכים לשכון בקרב בני האדם
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ… ה וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. ו אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ–לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו')
-
- אהרון הוא הכהן הגדול והוא זה המייצג את כלל העדה, ומרכז עבורה את עבודת האלוהים. הוא האחד אשר מתווך בין אלוהים לבין הכלל. מן העדה נבחרים כוהנים כדי להתמחות ולשמר את הידע. הכהן הוא הצינור, אשר מוביל את אור הבריאה. הוא פועל עבור העם, עליו לשרת את הציבור, להיות אסיר תודה ולהכיר על הטוב.
- הקורבן כשמו כן הוא, הוא מסמל את ההתקרבות שבין האדם לבין אלוהיו. כאשר פועלים בצורה מסוימת בקביעות, היא עתידה לחולל תמורות פנימיות. בני ישראל רצו בקרבת האל והאל ניאות והסכים לשכון בתוכם. התקרבות כלל הציבור לאלוהים במשכן ובלבבם, תאחד אותם סביב האור. כל עוד יעבדו יחד, תבער בהם אש תמיד.
מהות הקרבה בין אלהים לאדם – אור סמוי של אהבה
"דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת: בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת, לִפְנֵי יְהוָה–קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא. ..כג וְכָל-חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ–לֹא תֵאָכֵל; בָּאֵשׁ, תִּשָּׂרֵף" (ויקרא ו')
-
- תפקיד הקורבנות הוא לקרב את נפש האדם לבורא, לעורר את אהבתו, כפי שמתואר במשלי י': "וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה". הקורבן מחזק את הקשר ואת הקרבה. כאשר אדם מקריב הוא אוהב את הדבר שהוא מוכן להתאמץ למענו. כאשר אנחנו מסתכנים או משלמים מחיר יקר, הדבר קושר אותנו רגשית למושא הנתינה, הקשר הרגשי מעניק לדברים ערך וקדושה.
- העובדה שעם ישראל לאורך כל הדורות הקריב ודבק בזהות הלאומית והדתית שלו, מעידה כי הקשר בינו לבין אלוהים מבוסס על אור סמוי ועל אהבה, והוא חזק יותר מן האיומים שנקלע אליהם פעמים אין-ספור, גם כאשר הלך העם בגיא צלמוות, לא איבד את זהותו. הסיבה לכך היא מהות הקשר ומקור עוצמתו העל-זמנית – האהבה.
ההודיה היא הדרך להיאבק ברוע
"וְזֹאת תּוֹרַת, זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר יַקְרִיב, לַיהוָה. יב אִם עַל-תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ–וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹ מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן" (ויקרא ז')
-
-
משמעותו העמוקה של הקורבן, היא ההודיה, כאשר אדם מודה, הוא מודה על הטוב, הוא מתקרב לבורא ולאחר. ההודיה היא הדרך שלנו להיאבק ברע, להפוך את ברירת המחדל האנושית לטוב ולהסית את הרגשות השליליים והביקורתיים. כאשר הרגשות השליליים פוחתים, ליבנו נפתח ואנו יכולים לחלוק את האור ללא פחד.
-
להעריך את הטוב
לראות את הטוב בכל דבר, ולקבל בברכה גם את הרע. לעבור משיפוטיות לחמלה. להתעלות מעל הגשמיות ולהוקיר תודה.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת צו
-
- הכהן הוא הצינור, אשר מוביל אל האלוהים. שליח האל פועל עבור העם ואל לו לנצל את מעמדו, עליו לשרת את הציבור ולהיות אסיר תודה.
- הקורבן כשמו כן הוא, מסמל את ההתקרבות שבין האדם לאלוהים. כאשר פועלים בצורה מסוימת באופן קבוע, היא עתידה לחולל תמורות פנימיות סביב הטוב.
- תפקיד הקורבנות הוא לקרב את נפש האדם לאלוהים, לעורר את אהבתו, כאשר אדם מקריב הוא אוהב את הדבר שהוא מוכן להתאמץ למענו.
- עם ישראל הקריב לאורך כל הדורות ודבק בזהותו, הקשר בין עם ישראל לבין אלוהים מבוסס על אור סמוי ועל אהבה, מקור עוצמתו הוא על זמני.
- משמעותו העמוקה של הקורבן, היא ההודיה, כאשר אדם מודה, הוא מודה על הטוב, הוא מתקרב לבורא ולאחר. ברירת המחדל האנושית הופכת לטוב ולברכה.
- הבחירה בטוב מעניקה לאדם שלווה ואיזון, כאשר הרגשות השליליים פוחתים, ליבנו נפתח ואנו יכולים לחלוק את האור בטבעיות.
