שנת 142 לפנה"ס
"והאנשים מן המצודה בירושלים נעצרו לצאת ולבוא לארץ ולקנות ולמכור וירעבו מאוד ויגוועו מהם רבים ברעב: ויקראו אל שמעון לקחת ימין ויתן להם ויגרשם משם ויטהר את המצודה מן השיקוצים: ויבוא אליה בשלושה ועשרים לחודש השני בשנת אחת ושבעים ומאה בהלל ובכפות תמרים ובכנורות ובתופים ובנבלים ובשירים ובזמירות כי נשמד אויב גדול מישראל: ויקיים לעשות שנה שנה את היום ההוא בשמחה: ויבצר הר המקדש אשר על יד המצודה וישב שם הוא ואשר אתו: וירא שמעון את יוחנן בנו כי איש הוא ויעמידהו לשר כל הצבא וישב בגזר"
ספר מקבים א, יג, מט
שמעון כורת ברית עם דמטריוס השני בשנת 142 לפנה"ס. בעקבות זאת ממלכת יהודה הפכה עצמאית לגמרי לראשונה מאז ימי המלכים האחרונים לבית דוד ביהודה לפני החורבן הבבלי. שמעון ניצל את העצמאות לכיבושים רבים, כולל מצודת החקרא הסלווקית בירושלים שנפלה לאחר שנים רבות. נוסף על אלו, חידש שמעון את הברית עם רומא. אסיפת הכוהן כונסה בירושלים, ושמעון הוכרז כמנהיג וככוהן גדול. בירושלים הדבר נחוג בפאר רב.
המאבק הארוך של היהודים נושא פרי, ההקרבה וההתמדה בעד הרוח והויתור על הנאות חומריות וחיים נוחים תחת משטר עוין משתלמים ליהודים, הם זוכים בחירות הנכספת. תחת שלטון שמעון, היהודים זוכים בחירות הרוחנית אשר שאפו אליה שנים רבות.
חירות, להפוך את המשבר לניצוץ
המשבר והכשלון הם התגלות והזדמנות להתעוררות וריפוי. להפוך את הכשלון לגאולה.
