כיצד‭ ‬להוציא‭ ‬את‭ ‬המים‭ ‬באופן‭ ‬טבעי‭ ‬מן‭ ‬הסלע‭?‬

בני ישראל מתלוננים על צמא במדבר הלוהט

"וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. ג וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה. ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת. ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (במדבר פרק כ')

• • עם ישראל מתאונן על מחסור במים במדבר הלוהט, אין מדובר כאן רק במים המוחשיים, התורה נמשלה למים, והיובש אשר לוקים בו בני ישראל הוא גם רוחני. משה מצווה לדבר אל הסלע, במשמעות של לימוד, הסבר, חיבור, אולם בפועל הוא מכה את הסלע בכעס. בקשת בני ישראל ראויה, מים לגוף ולנשמה. על משה היה לפעול כדי להרוות את צימאונם, להורות אותם בלימוד ולא להיות קצר רוח. 
  • התנהגות משה, אשר באה לידי ביטוי באובדן שליטה, מעידה כי ייתכן שמנהיגותו כבר אינה מתאימה לשלב זה. כעת לקראת כיבוש הארץ נדרשת מנהיגות מסוג אחר. הוא מתגלה כחסר סבלנות. על המנהיג להתאים את עצמו לאתגרים המשתנים.

משה מכה בסלע ורק בפעם השניה יוצאים מים

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ח קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר פרק כ')

• • העם דחק במנהיגיו משה ואהרון, לעם יש תודעה צרה ושיקול דעת לטווח קצר, אין זה נכון שהעם יוביל את מנהיגיו, אולם משה ואהרון נדחקים ושוגים, הם נכשלו כיוון שהובלו על ידי העם, על ידי כך החטיאו למעשה את העם כולו. הייתה למשה ואהרון הזדמנות אך היא הוחמצה, זהו הקידוש אשר נמנע ("לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי"), בגלל חטא זה יענשו שלא להיכנס לארץ ישראל. דרגת צדיקותם הגבוהה מחייבת זאת: "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה" (מסכת יבמות קכ"א). הם יכלו לאפשר לעם להתעלות, אך לא עשו זאת. אם יש רוח ולימוד, אז המים יוצאים מהסלע באופן טבעי. 
  • מן הפרשה אנו למדים עוד כי באמצעות לימוד ויגיעה אפשר להגיע לדרגה גבוהה יותר, אומנם לא עד כדי כך שייצאו מים מסלע מוחשי, זה שמור לרמת צדיקות של משה רבנו, אבל מה שכן אפשרי הוא שהאבן שבליבנו תנבע הן באמצעות הלימוד והעלייה הרוחנית, והן באמצעות הסיוע לאחרים לעשות זאת, הדבר נתון בידינו.

לנצח את ההתמכרויות
לקבל את חוסר השלמות של חיינו, להגמל מהתמכרויות, ריגושים ורדיפה אחרי דימויים, לחזור לשלוט בגופנו באמצעות ויתור על הצרכים האנוכיים. 

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת חקת

• • אנו יכולים לחיות בעיוורון ובאנוכיות ולחשוב שכך נוכל להשיג שלמות, אך רק אם נפעל מתוך תודעה של עשיית טוב וצמיחה רוחנית נזכה לראות את המציאות האמיתית שהיא הווה תמידי של אור.
  • מתוך דבר טמא לא יכול לצמוח דבר טהור. אנחנו נדרשים קודם כול להיטהר וזה תהליך ארוך, אשר דורש מאמץ אישי של איפוק והתמדה בדרך לתיקון שלנו, רק כך נוכל לעבור מעיוורון לתפיסת המציאות האמיתית.
  • מצוקה של צמא פיזי מעידה על מחסור אחר, לא במים מוחשיים, אלא בלימוד וברוח. אל לנו להיות קצרי רוח לצמאים, אלא בכל הזדמנות להרוות את צימאונם האמיתי.
  • אם יש רוח, לימוד ושיפור, אז המים יוצאים מהסלע באופן טבעי, הזדמנות יכולה להיות מוחמצת כאשר קידוש נמנע.
  • לקבוצה יש תודעה צרה ושיקול דעת לטווח קצר, אין זה נכון שהקבוצה תוביל את מנהיגיה, משה ואהרון נדחקו ושגו. 
  • על ידי לימוד ויגיעה אפשר להגיע לדרגה גבוהה יותר, האבן שבלב כל אדם יכולה לנבוע ולהוציא מים טהורים באמצעות הלימוד העצמי והסיוע לאחרים.