מוכה השחין מבקש רחמים מאבא תחנה
מדרש קהלת רבה, פרשה ט, ז.
"וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה" ,
אַבָּא תַּחְנָה הֶחָסִיד נִכְנַס לְעִירוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה
וַחֲבִילָתוֹ מֻנַּחַת לוֹ עַל כְּתֵפוֹ,
וּמָצָא מֻכֵּה שְׁחִין אֶחָד מוּטָל בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים.
אָמַר לוֹ: רַבִּי, עֲשֵׂה עִמִּי צְדָקָה וְהַכְנִיסֵנִי לָעִיר.
אָמַר: אִם אֲנִי מַנִּיחַ חֲבִילָתִי, מֵהֵיכָן אֶתְפַּרְנֵס אֲנִי וּבֵיתִי?
וְאִם אֲנִי מַנִּיחַ אֶת מֻכֵּה שְׁחִין – אֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי.
מֶה עָשָׂה?
הִמְלִיךְ יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר רַע וְהִכְנִיסוֹ לְמֻכֵּה שְׁחִין לָעִיר,
וּבָא וְנָטַל אֶת חֲבִילָתוֹ וְנִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה.
וְהָיוּ הַכֹּל תְּמֵהִים וְאוֹמְרִים: זֶה הוּא אַבָּא תַּחְנָה הֶחָסִיד?!
אַף הוּא הִרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאָמַר: תֹּאמַר, שֶׁמָּא חִלַּלְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת?
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִזְרִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַחַמָּה.
אבא היה חסיד וצדיק מופתי. בדרכו חזרה לעיר ובטרם כניסת השבת הוא פוגש בדרך איש חולה, מוכה שחין, המבקש את עזרתו להגיע חזרה לעיר. אבא מתלבט: אם יסייע למוכה השחין, יהיה עליו להניח את החבילה היקרה והחשובה לעבודתו ולמשפחתו והוא עלול לאבד אותה, ואילו אם יניח למוכה השחין, יהיה אחראי למותו. מאחר שהשבת עומדת להיכנס, התלבט, ובסופו של דבר החליט להציל את מוכה השחין.
כאשר הגיע לעיר אירע נס והשמש עדיין לא שקעה. כך יכול היה להמשיך בדרכו וגם להביא את החבילה בזמן. ההתלבטות של רבי אבא תחנה היא גם נפשית וגם פיזית. הוא צועד בדרך ועליו לבחור בין המעשה הטוב לבין רכושו; הוא מתלבט בין הדאגה לרווחתו לבין הדאגה לאחר, בין הזולת לבין עצמו, בין קבלה מול נתינה ואהבה ללא תנאי. הוא בוחר בדאגה לאחר, ואז מתרחש הנס.
לאהוב ללא תנאי
להתקרב ולעורר את האהבה, להעניק את הנתינה בלי שתהיה תלויה בדבר. לפתוח את ליבנו אל הסובבים אותנו ולהיות אסירי תודה.
