שמואל א, פרק טז
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל עַד־מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל־שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל־יִשַׁי בֵּית־הַלַּחְמִי כִּי־רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" שמואל א, טז, א
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא־נָסֹב עַד־בֹּאוֹ פֹה׃וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם־יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא" שמואל א, טז, יא
"וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ־אֱלֹהִים אֶל־שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת־הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה" שמואל א, טז, כג
שמואל הנביא מתאבל על שאול, אשר בחטאו גזר על עצמו את קץ מלכותו ואת קץ שליחותו. בתוך השפל הגדול של שאול והאבל של שמואל, אלוהים קורא לנביא לצאת ולמצוא את המלך הבא, לצאת ולמצוא מחדש את הניצוצות האבודים. בתוך המשבר יש רכיב התגלותי, האור כבר מבצבץ באפלה. שמואל מגיע לבית ישי בבית לחם כדי למצוא את המלך החדש. לישי שמונה בנים, גדולים ומרשימים מדוד. אלוהים מזהיר את שמואל שלא לאתר את המלך על פי הרושם החיצוני, כי אם על פי יראת לבבו. לאחר שראה את כל האחים, הוא שואל אם יש עוד אח. מבשרים לו כי יש עוד אח קטן שיצא למרעה. זהו דוד, והוא זה אשר הנביא מוצא כמתאים למלוך ולהיות שליח האל.
שאול יושב בארמונו מריר. הוא מבין כי ימי תהילתו כמלך ספורים; העונש על חטאו בלתי־נמנע. שאול מבקש להפיג את רוחו הרעה, ומביאים לארמונו דווקא את דוד שינגן לו ויחמם את ליבו. הנגינה והיצירה הם מתת האל, כוחות אור, אשר בכוחם להלהיב את הנפש וגם להעניק נחמה.
להשיב את הניצוצות האבודים
להימנע מהשליליות ומהשיפוטיות, מה שיאפשר לניצוצות האבודים למלא שוב את נשמתנו ,ולטעון מחדש את המשמעות של חיינו.
