מלכים ב, פרק ג
"וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" מלכים ב, ג, ט
"לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם" מלכים ב, ג, יז
"דָּם זֶה. הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב" מלכים ב, ג, כב
"וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה' " מלכים ב, ג, טו
מלך מואב מורד בישראל. מתארגנת ברית בין יהושפט מלך יהודה לבין יהורם מלך ישראל, בנו של אחאב. לברית מצטרף מלך אדום, ויחד הם תוקפים את מואב. בדרך לשם הם מתמודדים עם מחסור במים ועם צמא, וייאוש גדול תוקף אותם. הם מחפשים נביא להיוועץ בו. אלישע מנבא להם כי אף על פי שלא יהיו גשם ורוח, הנחל יתמלא מים וכי הם ינחלו ניצחון גדול. וכך אכן היה: הנחל התמלא מים בדרך נס. רוח אלוהים נופלת על אלישע, והוא מנגן וזוכה להשראה אלוהית.
שתי הממלכות מתאחדות כנגד האויב המשותף. השילוב והנתינה ההדדית מייצרים עוצמה משותפת, ובזכותה הם גוברים על האויב. הנתינה מייצרת הארה, אשר גורמת לנביא לחולל עבורם נס. המואבים רואים את המים בשעת הזריחה וסבורים שהם אדומים מדם. בעקבות זאת הם תוקפים את מחנה ישראל ויהודה כדי לבזוז אותו, ונופלים בידי ברית המלכים. מואב נחרבת.
ליצור מעגל סגור של אור
לחלוק את השפע ואת האור עם האחר, הארה תבוא רק כאשר ניתן ונקבל ,נתאחד ונתמזג במעגליות ללא תנאי.
