שמואל א, פרק כו
"וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל־שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל־מִדְבַּר־זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד בְּמִדְבַּר־זִיף, וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה" שמואל א, כו, א
"וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל־דָּוִד סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת־אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֲבִישַׁי אַל־תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְנִקָּה" שמואל א, כו, ח
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי־דָוִד כִּי לֹא־אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד, וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה החֲנִית הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ" שמואל א, כו, כא
"וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי, כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי ה' וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה" שמואל א, כו, כד
שאול המלך ממשיך במרדף אחרי דוד. כאשר מגיע לאזור החכילה, דוד מאתר אותו בעת שהוא ישן במחנה. הוא מתגנב אליו, לוקח את חרבו ואת צפיחית המים שלו, אך נמנע מלהרוג אותו ואת שר צבאו אבנר, אף על פי שאנשיו מדרבנים אותו כן לעשות זאת. בפעם השנייה, חס דוד על שאול. זאת אף שבפעם הקודמת הבטיח שאול לחדול מרדיפתו, אך כמו פרעה, הוא שב לסורו ואינו עומד בניסיון. הוא אינו שולט במחשבות השליליות המניעות אותו. בניגוד אליו, דוד נמנע מלהשחיר את נפשו.
שאול המלך מתוודה שוב בפני דוד כי חטא, כי גמל בנבזות מול הטוב. הוא מבין את חוסר ההיגיון ואת החטא שבמעשיו ומביע נכונות להתפייס ולסיים את המרדף. דוד, אשר למד להכיר את מזגו הסוער וההפכפך של שאול, אינו תולה בכך תקווה גדולה. הוא מבקש רק להציג לאל את נפשו הטובה ולזקוף נקודת זכות על כך שנהג באופן אצילי ועמד במבחן ניקיון הכפיים בהצלחה. על כך מצופה שאלוהים יסייע לו בעתיד.
לסלק מחשבות הרסניות
להשתיק את המחשבות הכפייתיות והמייסרות. להתרכז במחשבות החיוביות, ולאפשר לאור להציף ליבנו.
