הבשורה על-פי מתי פרק כ

ישוע מתאר לשליחים את הסבל הצפוי לו בירושלים

17 כְּשֶׁהָיָה יֵשׁוּעַ קָרוֹב לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם לָקַח אֶת הַשְּׁנֵים־עָשָׂר לְבַדָּם וּבַדֶּרֶךְ אָמַר לָהֶם 18 "הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וּבֶן־הָאָדָם יִמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַסּוֹפְרִים. הֵם יֶחֶרְצוּ אֶת דִּינוֹ לְמָוֶת 19  וְיִמְסְרוּ אוֹתוֹ לַגּוֹיִים לְהָתֵל בּוֹ וּלְהַלְקוֹתוֹ וְלִצְלֹב אוֹתוֹ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם."

ישוע עולה עם השליחים בדרך מיריחו לירושלים. הוא כבר יודע את הצפוי לו בעיר. הוא מכנס את שנים עשר השליחים ומודיע להם כי בירושלים הוא עתיד להיתפס בידי הכוהנים וכי הם ימסרו אותו לרומאים אשר יצלבו אותו. לאחר מכן הוא יקום לתחייה. הידיעה על המכשולים ועל הסבל הצפוי לנו אינה צריכה לגרום לנו לוותר ולהיכנע, אלא תמיד לדבוק במטרות הגדולות שלנו ולהמשיך לנוע. זה המבחן של חיינו, להיות נאמנים לעקרונות ולערכים הקרובים לליבנו, גם אם הם דורשים הקרבה בטווח הקצר, כי בסופו של דבר חיינו יהיו משמעותיים יותר ושכרנו יהיה רב יותר מכל תמורה חומרית או תמורה חולפת אחרת. התמורה האמיתית הצפויה לנו היא גאולה. זהו הדבר אשר צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלנו.

לא להכנע
להתמיד ולא לוותר, להציב מטרות גבוהות ולחתור אליהם. להתגבר על הרפיון אשר מונע מאיתנו להשיג את האפשרי.