"וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַיהוָה חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים. יח גַּם-כַּסְפָּם גַּם-זְהָבָם לֹא-יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ כִּי-כָלָה אַךְ-נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ"
צפניה, א, יז
הנביא מתרעם על גזל ועושק העניים והחלשים, על אי השוויון והצדק החברתי, עשירי יהודה אינם דואגים לאחיהם ולבני עמם, אלא צוברים עוד ועוד רכוש וגוזלים מאלו שאין להם, על כך הם יענשו, הכסף והגזל שלהם לא יצילו אותם מעונש, העיסוק המופרז בעצמם ובהתעשרותם יגרום להם לאבד הכל.
להשתחרר מן העיסוק בעצמי
להשתחרר מהאנוכי ומהשפעות חיצוניות ולהתחבר אל מה שמחוץ לנו. להשתחרר מן העיסוק בעצמי לטובת הענווה והקבלה של חוסר השלמות שלנו.
