נחמיה פרק ב
"וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל-יְהוּדָה אֶל-עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה. ו וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַד-מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וּמָתַי תָּשׁוּב וַיִּיטַב לִפְנֵי-הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן" נחמיה, ב, ו
"וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי וְלֹא-הִגַּדְתִּי לְאָדָם מָה אֱלֹהַי נֹתֵן אֶל-לִבִּי לַעֲשׂוֹת לִירוּשָׁלִָם וּבְהֵמָה אֵין עִמִּי כִּי אִם-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ. יג וָאֵצְאָה בְשַׁעַר-הַגַּיְא לַיְלָה וְאֶל-פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל-שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר-המפרוצים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ" נחמיה, ב, יב
המלך הפרסי רואה את נחמיה בצערו, ושואל אותו מה הסיבה לכך. לאחר שנחמיה מספר לו על עירו החרבה, הוא מקבל אישור לצאת ולבנות אותה. נחמיה מגיע לירושלים ובוחן את מצבה. הוא יוצא לסיור לילי ומגלה את מצבה החמור של החומה. הוא מגייס את העם לשיקום החומה. העם מצטרף ומסייע לו. העמים הנוכריים מסביב מתנגדים ומנסים לסכל את הבנייה. נחמיה, אשר יודע כי גם אלוהים וגם המלך איתו, אינו נרתע וממשיך בעבודות. נחמיה מקשיב לקול הפנימי שלו, חותר לצאת ולעשות את התיקון ולבצע את השיקום של ירושלים. גם ההתנגדויות מסביב אינן מרפות את ידיו – הוא חותר לפעולה.
להקשיב לקול הפנימי ולנוע
לסמן יעדים, לחתור אליהם בהתמדה ולנוע מבלי להכנע להפרעות חיצוניות.
