שמואל ב, פרק יב
"וְעַתָּה לֹא־תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד־עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת־אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה" שמואל ב, יב, י
"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִד גַּם־יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת" שמואל ב, יב, יג
"וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ יחנני וְחַנַּנִי יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד׃ וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא־יָשׁוּב אֵלָי" שמואל ב, יב, כב
לאחר החטא הגדול של דוד בא העונש. כשם שחמד את אשת אוריה וגרם למותו, כך יישא בתוצאה הבלתי נמנעת. הוא מודה באומץ בפני הנביא כי חטא ומקבל בהכנעה את הדין. בנו שנולד מבת שבע מת, ודוד אינו יודע את נפשו מרוב צער. נתן מנבא לו עוד שהמוות ילווה את בני ביתו, ואכן בהמשך ימותו עוד שלושה מבניו (אמנון, אדוניה ואבשלום), ועמו יחיה מאז במערכה מתמשכת.
לקבל את הדין
לחזור למקום הבטוח, לקבל את הדין בהכנעה ולפעול לבצע את התיקון שהוא הדרך להגיע חזרה לאיזון, לחסד ולדרך חזרה הביתה.
