72 שמות הבורא הם צירופים בני שלוש אותיות אשר על פי הקבלה היהודית כל אחד מהם, הוא אחד משמותיו של הבורא. השם מורכב מצירוף של שלושה פסוקים המופיעים בסיפור קריעת ים סוף בספר שמות:

"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם. כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה; וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה, כָּל-הַלָּיְלָה.  כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם" שמות יד

באמצעות כתיבת אותיות הפסוק "ויסע…" בשורה אחת, כתיבת הפסוק "ויבא…" בשורה שמתחתיו מהסוף להתחלה וכתיבת הפסוק "ויט…" מתחתיו, נוצר רצף מלמעלה למטה של 72 יחידות של שלוש אותיות. 

אזכורים ל- 72 השמות אנו מוצאים כבר בחיבורים עתיקים שאבדו אך מצוטטים, כמו "ספר הישר" מן המאה השנייה, ובמדרשים אשר הופיעו במאה הרביעית בארץ ישראל. אנו מוצאים גם בתלמוד הבבלי מן המאה הרביעית אזכורים לשמות אלו. גדול פרשני התורה, רש"י, מפרש במאה ה–11 בצרפת: "משבעים ושתים שמות הן הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח ויסע וכו' ויבוא בין מחנה ויט משה את ידו ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות ומהן שם המפורש".

כאמור, הנחת היסוד של תורת הסוד היהודית היא, כי הטקסט אוצר בחובו תמיד, בנוסף לרבדים הגלויים, גם רובד סמוי, שהוא המסר העמוק המועבר לנו כדי שנוכל להתקרב לאלוהות. מחיבורים נוספים אלו אנו לומדים גם את הפירוש של כל אחד משמות הבורא, לכל שם יש את המשמעות הייחודית לו. השמות מעניקים לנו ארגז כלים כדי לממש את אותה שאיפה לשלמות ולהתקרבות אמיתית לבורא, כאשר אנו פועלים לפי עקרונות אלו, אנו זוכים באוצרות האין-סופיים.