בני ישראל חוצים את ים סוף והמצרים טובעים
"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ היָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם–כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו: אֶל-תּוֹךְ, הַיָּם" (שמות י"ד)
-
- כדי להביא להתגלות אלוהית נדרשת מעורבות האדם, לכן משה הונחה להטות ידו על הים. על האדם לעשות את הצעד הראשון: "אמר הקב"ה: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות" (שיר השירים רבה), מרגע שאדם פותח את ליבו וצועד את הצעד הראשון אז האפשרויות הן אין-סופיות. מאמץ בני ישראל הופך אותם לשותפים לגאולה.
- המסר האלוהי הוא, כי עם ישראל לא יכול להתבסס רק על ההתערבות הנסית, דוגמת זו של חציית הים, אלא נדרשות מעורבות והכרה פנימיות. אדם נדרש לצעד הראשון ולא לפחד, כפי שהנחה אלוהים: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ", עליהם לצאת לדרך, לאחר מכן יתרחש הנס: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל" (מיכלתא, ד'), כלומר, אפילו אדם פשוט יכול לעלות למדרגת נבואה. האפשרות להתעלות קיימת תמיד, הנס הוא אפשרות תמידית, אך את הצעד הראשון צריך לעשות האדם.
בני ישראל מתלוננים על קשיי המסע ומתגעגעים לימים במצרים
"וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה" (שמות ט"ז)
-
-
גם לאחר הנס, החיים החדשים במדבר קשים לבני ישראל. הם התרגלו למצב הנוח של העבדות ולכן הם מתלוננים, ואלוהים שולח להם את המן להאכילם. המציאות במדבר היא של חוסר ודאות, מצב אשר ילווה מעתה את עם ישראל. מדי יום על האדם להמתין לחסד, חוסר הוודאות הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מן הקיום. בכל יום אנחנו נבחנים מחדש, החסד אינו ודאי ואינו מובן מאליו.
-
אלהים שולח את בני ישראל בדרך הארוכה והקשה יותר
"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה–וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף… כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות י"ג)
-
-
אלוהים שולח את בני ישראל בדרך הארוכה והקשה לארץ ישראל, ולא בדרך החוף הקצרה. הקושי יחשל את בני ישראל, המסע ילכד ויבנה את העם והמאמץ יזכה אותם. לאחר שבני ישראל חצו את ים סוף אין כבר דרך חזרה, לאחר שהשאירו הכול מאחור, הם יכולים להביט רק קדימה, מה שמחזק את העמידות ואת היכולת שלהם להתמודד עם מה שיפגשו בדרך. הניצחון מול עמלק יכול היה להתרחש רק כאשר הם מבינים כי חזרה לאחור איננה אפשרית. כדי להשיג את הדבר אשר עבורו יצאו עליהם להתאמץ ולהקריב.
-
לחולל את הנס
לפעול לשיפור מתמיד ולדחות פיתויים שליליים עד שיתחולל הנס. הנס תלוי במאמץ האישי.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת בשלח
-
- יציאת מצרים, שהיא האור העצום ביותר, מלווה בסבל, בני ישראל נעצבים על שאין להם מים ואוכל. העם מסוגל לקלוט רק מקצת מהאור, אין לו עדיין את הכלים להכיל אותו.
- הכלי המרכזי להכיל את האור בעולם הוא אהבה. היכולת שלנו לאהוב מוגבלת, הדרך שלנו לקבל יותר אור היא להגביר את האהבה. האהבה היא רשת תקשורת עם המלאכים, היא כוח השפעה ורגש חיובי שאינו תלוי בדבר.
- העולם מורכב מאור חוכמה אשר מקורו בשמיים, ואור חסד אשר שוכן בלבבנו, כאשר נאפשר לאור החוכמה למלא את ליבנו על ידי כך שנרבה באהבה ובנתינה.
- מרגע שאדם עושה את הצעד הראשון, פותח פתח אפילו כחוד של מחט, הוא הופך להיות שותף לגאולה, והאפשרויות הן אין-סופיות.
- אין להסתמך על הנס, נדרש לפתוח את הלב ולעשות את המאמץ האישי, אפילו אדם יכול לעלות למדרגת נבואה, אך נדרשות מעורבות והכרה פנימיות.
