שמואל א, פרק טו
"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם׃ עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת־עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו" שמואל ב, טו, ב
"וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל־אֲגָג וְעַל־מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל־הַכָּרִים וְעַל־כָּל־הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל־הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ" שמואל ב, טו, ט
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת־דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל׃ וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף־מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע… וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת־מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ׃ וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" שמואל ב, טו, כג
לאחר הניצחונות המזהירים על פלשתים והרווחה שמעניק שאול לעם מהשעבוד הממושך, שאול נקרא למשימה להשמיד את עמלק. עמלק התעמר בבני ישראל החשופים לאחר יציאת מצרים והתכאכזר לבני עמים אחרים. אי־ביצוע המשימה יגרום לכך שעמלק, המייצג את כוחות הרשע בעולם, ימשיך בסורו. שאול אינו מבצע את ההנחיה הברורה: הוא חס על המלך העמלקי, ולוקח ממנו שלל. הוא מתחמק מהאחריות שהוטלה עליו, ומשליך אותה על העם. שליחות יש לבצע בדבקות. אין אדם רשאי להשתמט משליחותו, בפרט אם היא נוגעת לנושא ניצחון הטוב על הרע בעולם.
כישלונו של שאול מעיד על כך שכוחות אנושיים נמוכים גברו על רוח האלוהים שבו. שאול השתמט מאחריות. לאור התנהגותו זאת, יהיה עליו לשאת בתוצאות. שאול מבין את גודל חטאו; כניעתו לרגש שפל גרמה לו לשכוח את שליחותו. שאול מנסה לבלום את שמואל, והוא קורע את מעילו, אך הפור כבר נפל. כשם שקרע את מעיל שמואל, כל תיקרע ממנו מלכותו. לא ניתן למחול על השתמטות כזאת מאחריות. הימצאות אדם במדרגה גבוהה, יש בה אומנם כבוד ותהילה, אולם היא גם מחייבת את האדם לפעול בהתאם לשליחותו. להתנהלותו השגויה יש השפעה שלילית על רבים, ולכן אין לו מחילה. שמואל מתאבל על שאול החוטא בן טיפוחיו.
ליטול אחריות ולתקן
ליטול אחריות, ולתת דין וחשבון על מעשינו. הדרך לתיקון ולשינוי חיינו פתוחה תמיד.
