11 יֵשׁוּעַ עָמַד לִפְנֵי הַנָּצִיב. שָׁאַל אוֹתוֹ הַנָּצִיב: "אַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?"הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "אַתָּה אוֹמֵר" 12 וְלֹא עָנָה דָּבָר כַּאֲשֶׁר הֶאֱשִׁימוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים.13 אָמַר אֵלָיו פִּילָטוֹס: "אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ כַּמָּה הֵם מְעִידִים נֶגְדְּךָ" 14 אַךְ הוּא לֹא הֵשִׁיב לוֹ גַּם לֹא עַל טַעֲנָה אַחַת, לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב שֶׁל הַנָּצִיב.15 בֶּחָג הָיָה הַנָּצִיב נוֹהֵג לְשַׁחְרֵר לָעָם אָסִיר אֶחָד עַל־פִּי בְּחִירָתָם. 16 אוֹתָהּ עֵת הָיָה לָהֶם אָסִיר מְפֻרְסָם, יֵשׁוּעַ בַּר־אַבָּא שְׁמוֹ. 17 לָכֵן כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ שָׁאַל אוֹתָם פִּילָטוֹס: "אֶת מִי אַתֶּם רוֹצִים שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם, אֶת יֵשׁוּעַ בַּר־אַבָּא אוֹ אֶת יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ" 18 כִּי יָדַע שֶׁמִּקִּנְאָה מָסְרוּ אוֹתוֹ.19 כַּאֲשֶׁר יָשַׁב עַל כֵּס הַמִּשְׁפָּט שָׁלְחָה אֵלָיו אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: "אַל יִהְיֶה לְךָ דָּבָר עִם אוֹתוֹ צַדִּיק, כִּי רַבּוֹת סָבַלְתִּי הַיּוֹם בַּחֲלוֹם בִּגְלָלוֹ". 20 וְאוּלָם רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים שִׁכְנְעוּ אֶת הֲמוֹן הָעָם לְבַקֵּשׁ אֶת בַּר־אַבָּא וּלְהַכְחִיד אֶת יֵשׁוּעַ. 21 פָּנָה אֲלֵיהֶם הַנָּצִיב וְשָׁאַל: "אֶת מִי מִשְּׁנֵיהֶם תִּרְצוּ שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם?"אָמְרוּ: "אֶת בַּר־אַבָּא."
22 שָׁאַל אוֹתָם פִּילָטוֹס: "אִם כֵּן, מָה אֶעֱשֶׂה לְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ?"אָמְרוּ כֻּלָּם: "שֶׁיִּצָּלֵב" 23 שָׁאַל: "אֲבָל מָה רָעָה עָשָׂה?" אַךְ הֵם צָעֲקוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת: "שֶׁיִּצָּלֵב" 24כְּשֶׁרָאָה פִּילָטוֹס כִּי אֵינוֹ מוֹעִיל דָּבָר וּמַה גַּם שֶׁמִּתְרַגֶּשֶׁת מְהוּמָה, לָקַח מַיִם וְרָחַץ אֶת יָדָיו לִפְנֵי הֶהָמוֹן בְּאָמְרוֹ: "נָקִי אָנֹכִי מִדָּמוֹ שֶׁל זֶה. זֶהוּ עִנְיַנְכֶם" 25 עָנוּ וְאָמְרוּ כָּל הָעָם: "דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ."
ישוע עומד למשפט בפני הנציב הרומאי פילטוס. פילטוס מעמת אותו עם טענות הכוהנים. ישוע משיב על כך: "אתה אמרת", כלומר אינו מכחיש. זה מספיק לנציב כדי להרשיעו. הנציב משחרר לחופשי בכל חג אסיר אחד לבחירת העם, אך העם בוחר לשחרר דווקא את בר־אבא מתוך קנאה לישוע. הם מתעקשים שישוע ייצלב וימות. פילטוס נואש מן העם הקנאי, חורץ את דינו של ישוע, ומעביר את נטל המוות לעם. כל ניסיונותיו של פילטוס לסייע לישוע כשלו: העם התעקש להחמיר את הדין ולמנוע את מידת הרחמים, אף שהאמונה האמיתית דוגלת בהמתקת הדין. החולשה האנושית של הפרושים נפגשת עם האמונה הנשגבת; השליליות נפגשת עם האור האלוהי.
להמתיק את הדין
לדעת לפשר בין כוחות הדין לכוחות הרחמים. מהות הריפוי והתיקון היא הפחתת השיפוטיות, לפתוח את הלב ולתת לכוחות הרחמים להכניע את כוחות הדין.
