עזרא פרק ג
"וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן-יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וּזְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו, וַיִּבְנוּ, אֶת-מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל–לְהַעֲלוֹת עָלָיו, עֹלוֹת, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים" עזרא, ג, ב
"וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים, אֶת-הֵיכַל יְהוָה; וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהַלְוִיִּם בְּנֵי-אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם–לְהַלֵּל אֶת-יְהוָה, עַל-יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל. יא וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַיהוָה, כִּי טוֹב–כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, עַל-יִשְׂרָאֵל; וְכָל-הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל, לַיהוָה, עַל, הוּסַד בֵּית-יְהוָה" עזרא, ג, י
העולים מגיעים לירושלים – כוהנים לוויים ופשוטי העם. הם מתחילים בחידוש עבודת הקודש. בשלב ראשון הם בונים את המזבח, מחדשים את קורבן התמיד, וחוגגים את סוכות בהתאם לכתוב בתורה. בשלב השני, כעבור שנה, הם בונים את היכל אלוהים בטקס חגיגי, ובו הלוויים שרים ומנגנים, אך השמחה אינה שלמה, שכן אלה שזוכרים את בית המקדש בתפארתו, מבכים על אובדנו נוכח המקדש הצנוע שזה עתה הקימו. מנהיגי העם הם זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יוצדק. ישוע הוא נכדו של שריה הכוהן הגדול האחרון מימי החורבן, שהוצא להורג על ידי נבוכדנצר. על הגולים ששבו להיפטר מן המחשבות השליליות, לשים בצד את הזיכרונות הרעים ואת הכוחות שמרפים את ידיהם ולהירתם למלאכה החשובה האמיתית אשר עומדת לפניהם.
לסלק מחשבות שליליות
להשתיק את המחשבות הכפיתיות והמייסרות. להתרכז במחשבות החיוביות כלפי עצמנו וכלפי האחרים.
