131 לספירה
"בירושלים ייסד אדריאנוס עיר במקום זו שהוחרבה עד היסוד וקרא לה איליה קפיטולינה, ובמקום מקדש האל הקים מקדש חדש ליופיטר. דבר זה גרם לפולמוס לא קטן ולא קצר זמן, כיוון שהיהודים לא יכלו לשאת את העובדה, שנכרים נוחלים את עירם, ופולחנות זרים קונים בה שבות"
דיו קסיוס, תולדות הרומאים, ספר 69, 12, סעיפים 1–2
"באותה עת הנהיג את היהודים מאן דהו בשם בר כוכבא, שפירושו "כוכב". איש זה היה שודד בעל נטיות רצחניות, אך בהסתמכו על שמו, וכאילו עם עבדים שיג ושיח לו, טען להיותו מאור אשר ירד באורח פלאי מן השמים כדי להאיר לסובלים"
אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר ד, פרק 6, סעיף 2
מרד בר כוכבא התרחש כ־60 שנה לאחר המרד הגדול. דור חדש צמח ביהודה, דור שלא חווה את ההשלכות ההרסניות של המרד ושל החורבן. לאחר המרד הגדול, כוחה של ההנגה הצדוקית, המורכבת מהכוהנים ומהאליטות, נעלם כמעט לגמרי. הפרושים, אשר הקפידו גם על התורה שבעל־פה, הובילו את שדרת העם. התסיסה של היהודים התפתחה בהדרגה, לאחר שהרומאים העדיפו את התרחבות ההשפעה ההלניסטית בפרוביציות מתוך שיקולים כלכליים וצבאיים. כתוצאה מכך, ביקשו הרומאים לייסד במקום ירושלים החרבה עיר אלילית בשם איליה קפיטולינה, ואף גזרו כמה גזרות דת, ובהן הימנעות מברית מילה, אשר מנוגדת למסורת ההלניסטית האוסרת על פגיעה בגוף המושלם. לפרק זמן מסוים התפתו היהודים לקוות כי ייבנה בירושלים מחדש גם בית מקדש ליהודים. הייתה זאת הבטחה של הקיסר אדריאנוס, אשר בסוף לא מומשה. שילוב של כל הנסיבות הוביל לפרוץ המרד. כתוצאה מכך החלו קבוצות לאומיות ומשיחיות שונות לפעול כנגד הרומאים. בר כוכבא ליכד בהצלחה את כולן ואף זכה לתמיכה רוחנית של המנהיג הדתי רבי עקיבא.
ביהודה מתחילה תסיסה של קבוצות שונות ונפרדות כנגד השלטון הרומאי, הקבוצות מתאחדות סביב מנהיג אחד – בר כוכבא, הדבר יוצר אנרגיה עצומה והרמוניה רוחנית.
להתאחד
לשאוף לאחדות, לרב-גוניות ושיתוף. להתייחס בסובלנות ובכבוד לזולת ולהתגבר על האנוכי לטובת נתינה ללא תנאי ואהבת חינם.
