בלעם יוצא לקלל את ישראל ואתונו נבלמת על ידי מלאך ה‘
"וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל-אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה, בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים–גָּדֵר מִזֶּה, וְגָדֵר מִזֶּה. ..וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כח וַיִּפְתַּח יְהוָה, אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי. .. וַיְגַל יְהוָה, אֶת-עֵינֵי בִלְעָם, וַיַּרְא אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ; וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ, לְאַפָּיו. לד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה, חָטָאתִי" (במדבר כ"ב)
-
- בלעם יוצא לדרך בהזמנת מלך מואב, בלק, כדי לקלל את בני ישראל אשר מבקשים לעבור בשטחו. בלעם מתחייב בפני אלוהים שבפיו יהיו רק ברכות, אולם כוונתו עדיין לקלל. דווקא האתון מוכיחה אותו על מניעיו הפסולים – רדיפת ממון וכבוד. בלעם הנביא החכם מושחת מוסרית, תמורת בצע כסף הוא משכיר את כשרונו הגדול, לכן קללותיו לא יתגשמו. אלוהים מאפשר לו להשתנות מרצונו, אך כמו פרעה, בלעם נגרר נגד האמת, אחר הצד האפל שבו. לכן על כל אדם מוטל לברר את האמת באומץ, התוכחה יכולה לבוא גם מהקטן ביותר, דוגמת האתון. אלוהים הופך את הנביא לאתון ואת האתון לנביאה. עלינו להיות פתוחים לבירור האמת וערים לתמרורים הניצבים בפנינו.
- דברים רבים מסביבנו נבראו כדי לשמש אותנו במעשים ובמחשבות, כמו האתון של בלעם, אשר שימשה אותו כדי לברר את האמת, אך הוא לקה בעיוורון ומיאן להשתמש בה.
עם ישראל יגשים את ייעודו רק כאשר ישמור על ייחודו
"כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כ"ג)
-
-
עם ישראל יגשים את ייעודו ואת ייחודו רק כאשר יהיה נאמן לזהותו, לא רק בארצו, אלא גם אם ישכון בגלות. שמירת הזהות ואורח החיים, לא רק שלא יגרמו לשנאת ישראל, אלא יחזקו את הייחוד כאור וכמופת ויחזקו את הערכת הגויים כלפי ישראל.
-
פנחס פועל במסירות נפש מול החילול הנורא
"וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן… וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם" (במדבר כ"ה)
-
-
חטא בנות מואב אשר זנו לעיני כל בפתח אוהל מועד מוכיח לנו, כי גם הנהגה יכולה להיות חסרת אונים, כפי שארע למשה באוהל מועד. אולם דווקא מתוך השבר והשפל צומחת הגאולה, וקם משהו חדש – דוגמת פנחס אשר פועל במסירות נפש. הכישלון נובע מחוסר ביקוש האמת, אולם השפל הוא מקור לצמיחה.
-
לשחרר מן האובדן
לשחרר את האגו, לשחרר את הרצון האנוכי ואת הקטנוניות. נקודת השפל מחייבת אותנו לבחון מחדש את חיינו ולהתעורר, מן השברים יצמח הבית החדש.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת בלק
-
- עלינו להתחבר לתמונה הגדולה, לראות את החזון ארוך הטווח, רק כך נוכל לנטרל את הקנאה ואת האנוכיות, המובילות לעין הרע ולחשכה פנימית.
- יש להימנע מלכפות את הרצון החומרי על החזון האלוהי, אם נכפה את הרצון האנוכי, אז נפגע באחרים ולא נוכל לקבל קיום שמתחרה בזה שלנו.
- כאשר אנו רואים את התמונה הגדולה, ומנטרלים את האנוכי ואת הקנאה, לפתע איננו עיוורים יותר, קל לנו יותר לחלוק ולהשפיע, נגלה לנו רעיון מתקן עולם.
- על כל אדם מוטל לברר את האמת באומץ, התוכחה יכולה להגיע גם מהיצור הקטן ביותר. עלינו להיות פתוחים לבירור האמת, ולהיות ערים לתמרורים הניצבים בפנינו.
- דברים רבים מסביבנו נבראו כדי לשמש אותנו בבירור האמת, אנחנו צריכים להיפתח לכל מה שיאפשר לנו להתעלות.
- דווקא מתוך השבר והשפל צומחת הגאולה. הכישלון נובע מחוסר רצון להתייצב מול האמת, אולם השפל הוא מקור לצמיחה ולכן כל שפל מצמיח משהו חדש.
